ארכיון עבור אוקטובר 2009




עמותה למען הורים וילדים

http://go2.wordpress.com/?id=725X1342&site=lory1969.wordpress.com&url=http%3A%2F%2Fsites.google.com%2Fsite%2Fyeladim100%2F

file:///C:/Documents%20and%20Settings/Dell%20User/My%20Documents/My%20Pictures/Xefile:///C:/Documents%20and%20Settings/Dell%20User/My%20Documents/My%20Pictures/Xerox/Scan11012009_071232.BMProx/Scan11012009_070545.bmp.BMP

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת 31 באוקטובר 2009

חטיפת ילדים עניים

« דע את האויבהכת של יוסי שדה »
אם חד הורית נרדפת ע"י לשכת הרווחה בכרמיאל

פורסם ע"י רונית on אוקטובר 29, 2009

רשת א' תכנית השעה האזרחית

יעל צדוק משוחחת עם רות בר, אם חד הורית מכרמיאל אשר משרד הרווחה מאיים לקחת ממנה את ילדיה.

This entry was posted on אוקטובר 29, 2009 ב: 1:24 pm and is filed under Uncategorized. Tagged: אבחון פסיכו דיאגנוסטי, אפוטרופסות, אשת חינוך איילה שטגמן, ביקור בית, בית יתומים, בית מחסה, בית ספר, בקורת, האגודה הישראלית לכפרי ילדים אס או אס, הוצאת ילדים מהבית, הרעבה, ועדת החלטה, ועדת ערר חיצונית בלתי תלויה, חברת הכנסת מרינה סולודקין, חובת דיווח, חוק הנוער, חינוך, חסרי דיור, טובת הילד, ילדים בסיכון, כפר הנוער מגדים, לורי שם טוב, מוסד, מזון, מצוקה, מרגריטה סלוב עובדת סוציאלית משפחתית, מרים פבר, מרכז חירום, עוני, עליה, עמותה לזכויות ילדים והורים, פנימיות, פסיכולוג איליה לוי, פקידת סעד לראש הנוער, פרופסור אסתר הרצוג, פשע מאורגן, צו נזקקות, רותם אלקובי אלבז, שדולה בכנסת, שולה מנחם ראש מינהל לשירותים חברתיים כרמיאל, שופטת נוער היאם קרוואני, שחיתות, שרונה

5 תגובות 30 באוקטובר 2009

מהו אפוטרופוסות -שליטה על חלשים

אפוטרופוס
למען זכויות החסויים בישראל

דוחות גופים ממלכתיים
כתבות בעיתונות
עדויות אישיות
הצטרפות למאבק

"חסוי" הוא אדם שמינו לו אפוטרופוס. בישראל חיים אנשים רבים שזקוקים לעזרה, למישהו שידאג להם. רבים מהם ניצולי שואה, עניים חסרי אמצעים, קשישים, חסרי בית, חולים או נכים. אולם, על-פי המידע שעולה מתוך דוחות מבקר המדינה, כתבות התחקיר שפורסמו בעיתונות בשנים האחרונות, ועדויות אישיות, לא פעם אנשים אלה מתקשים לקבל מינוי של אפוטרופוס מטעם המדינה, וכשמתמנה להם אפוטרופוס הוא לא דואג להם ומזניח אותם. במקרים של חסויים בעלי אמצעים (למשל בעלי חסכונות או כאלה המקבלים פיצויים מגרמניה או קצבת נכות), המצב גרוע אף יותר: ממנים אפוטרופוס גם למי שאינו נזקק ואינו רוצה, ואפוטרופוסים רבים מנצלים את החסויים, גונבים את רכושם, ובהיותם מוגדרים כ"חסויים", אין להם זכות לפעול בשום דרך חוקית-משפטית כדי להגן על עצמם מפני האפוטרופוסים, מלבד לבקש מבית המשפט לבטל את האפוטרופסות – אולם בתי המשפט מסרבים לקבל בקשות לביטול אפוטרופוסות של חסויים בעלי אמצעים.

האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ורשויות הרווחה אמורים לפקח על האפוטרופוסים שממונים לחסויים, אולם מזה שנים רבות מבקרי המדינה וועדות ממלכתיות מתריעים על חוסר הדאגה לחסויים ועושק החסויים, חוסר הפיקוח הממשי וחוסר הציות לחוק מצד גופים אלה, ולפי הבדיקות העדכניות שנעשו נראה כי המצב לא השתנה. 18 פקידים מפקחים, כביכול, על 32,000 חסויים. הפיקוח על האפוטרופוסים כל כך רופף, עד כי גם כאשר האפוטרופוס הכללי יודע על אפוטרופוס שניצל לרעה ועשק את החסוי שלו הוא אמור לדאוג, הוא אינו נוקט באמצעים כנגדו, ואף נותן לו פטור מהגשת דוח שנתי על מצב החסוי, למרות שאין בסמכותו לעשות זאת. בכל יום מתים בישראל כשלושה חסויים. על רוב החסויים שנפטרו האפוטרופוס הכללי כלל אינו יודע, או שאינו יודע את תאריך או סיבת מותם. עובדי ציבור ואזרחים שמנסים לפעול למען החסויים ולהתריע על השחיתות באגף האפוטרופוס הכללי זוכים להתנכלויות מצידו, תוך ניצול מערכת המשפט – כולל כותבי אתר זה.

בין הגופים המעורבים בניצול "חסויים": אגף האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים במשרד המשפטים, הקרן לטיפול בחסויים, עמותות/תאגידי אפוטרופוסות ומשרדי עורכי דין שמציעים שירותי אפוטרופוסות וגוזלים את כספי החסויים (כגון עמותת מט"ב-ש.פ.ר ומשרד עורכי הדין גולדשמידט-צנטלר-דבורין), שירותי הרווחה, פקידי סעד, עובדים סוציאליים, מוסדות רפואיים ופסיכיאטריים, ועוד.

"ידועים עשרות מקרים, שאפוטרופסים לקחו כסף של נכים, ואיש לא העמיד אותם לדין. הפיתוי גדול, גם אפוטרופסים מכובדים לוקחים כסף… זה יותר קל מלשדוד בנק"
(האפוטרופוס הכללי לשעבר עמרם בלום, מתוך הכתבה "השוד הקל ביותר בישראל", ידיעות אחרונות)

"אם אנחנו מגלים שיש אפוטרופוס שלא מתפקד, אין לנו למי להודיע על כך, והוא יכול להתמנות שוב"
(האפוטרופוס הכללי לשעבר עו"ד שמואל צור, מתוך הכתבה "השוד הקל ביותר בישראל", ידיעות אחרונות)

"ניגוד האינטרסים בין האפוטרופוס הכללי לחסויים קיים תמיד, כתוצאה ממהות תפקידו של האפוטרופוס הכללי… לאפוטרופוס הכללי אינטרס מובהק שכספי החסויים ישארו בידיו… האפוטרופוס הכללי גרם לכספי החסויים נזק כבד"
(נציגי הקרן לטיפול בחסויים, בפניה לבית המשפט במאבק המשפטי בינם לבין הפוט' הכללי על השליטה בכספי החסויים)

"ריכוזיות היתר נובעת לא רק מעמדתו של נושא המשרה ומהגדרת תפקידיו, אלא מהאופן בו מולא ועוצב התפקיד למעשה… למעשה לא קיימת רשימה מסודרת של עזבונות לטובת המדינה, שהועברו לטיפול עורך דין מטעמה. דומה כי אין צורך לבאר את הנזק שעלול להיגרם ממחדל זה… מתעורר ניגוד עניינים בין מעמדם של אנשי האפוטרופוס כנאמנים בקרן, לבין חובתו להגן על זכויות הנהנים כנגד אנשיו."
(מתוך מסקנות ועדה ממלכתית שבדקה את תפקוד האפוטרופוס הכללי, מבנה סמכויותיו וארגון משרדו, "לאחר שדוחות מבקרת המדינה ותחקירים עיתונאיים רבים גילו יותר מקורטוב של אי סדר בפעולותיו" – מתוך הכתבה "יקורת חמורה על תפקוד האפוטרופוס הכללי, האיש השווה מיליונים: "שלטון היחיד" של עמרם בלום", ידיעות אחרונות)

"מדובר ברשעות ובכהות חושים מוסרית של מערכת פיקוח אטומה, המנצלת לרעה את סמכויותיה תוך שימוש ציני בחולשתם של ניצולי שואה חסרי ישע"
(ח"כ רן כהן, מתוך הכתבה "חילופי האשמות בין מנכ"ל הקרן לטיפול בחסויים לבין האפוטרופוס", מעריב)

"אזרח לא היה מאמין שאגף ממשלתי, ועוד במשרד כמו משרד המשפטים, מתנהל בצורה כזו, הוא היה חוטף שוק"
(עובד באגף האפוטרופוס הכללי, מתוך הכתבה "למנות להם אוטרופוס", מעריב)

"אדם הגון יודע מה לעשות ברכושו של ניצול שואה פגוע נפש, ערירי ובערוב ימיו. המדינה לא יודעת… קשה לומר זאת, אבל אין מנוס: המדינה נראית כמו ממתינה לקץ ימיהם של חסרי הישע, כדי שתוכל סוף סוף לעשות ברכוש העתק שלהם, ככל העולה על רוחם של פעילי המשרדים האפלים. וכל זה אולי אינו אלא קצהו של הקרחון. האם ייתכן כי מאחורי הסיפור הזה עומדים עוד סיפורים כמותו, כל סיפורי החסות שהמדינה נותנת לחסרי ישע ערירים, כביכול לטובתם?… אפשר להנהיג מדיניות אחרת, יותר מוסרית, יותר רגישה, יותר אחראית, שתיטיב כראוי עם ניצולי השואה הללו, פגועי הנפש, הערירים, הראויים לכל האהבה, החמלה והתמיכה שאנחנו יכולים להעניק להם, לעת זקנתם."
(פרופ' אסא כשר, מתוך הכתבה "האטימות המזעזעת של המדינה כלפי הקורבנות השקטים של השואה: "נראה שמחכים למותם של ניצולי השואה חולי הנפש – כדי לגזול את כל כספם", מעריב)

"צריך לעשות בדק בית יסודי במשרד האפוטרופוס הכללי. הלכה למעשה, אין פיקוח על החסויים. נקודת המוצא היא, שכל זמן שאין תלונות הכל בסדר. אבל זו הנחה מוטעית: החסויים לא שייכים לקהל שיכול לעמוד על זכויותיו. מישהו מחליט מה ייעשה בכסף שלהם, כיצד ייראו החיים שלהם, ולא מוסר דין וחשבון לאף אחד. זה מצב בלתי נסבל"
(עורך הדין מנחם רובינשטיין, שפנה בתלונה לאפוטרופוס הכללי, מתוך הכתבה "השוד הקל ביותר בישראל", ידיעות אחרונות)

"הנהלת הקרן לטיפול בחסויים מסרבת לשעות לא רק להוראותיו של האפוטרופוס הכללי, אלא אף לאלה של היועץ המשפטי לממשלה. במצב זה לא מתקיים פיקוח ראוי על ניהול הקרן, ואין ביקורת על השימוש בכספים שהיא גובה מהחסויים."
(היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, מתוך הכתבה "דוד ברודט ימליץ על אופן השקעת כספי חסויים המוחזקים אצל האפוטרופוס הכללי", "דה-מרקר")

"הקרן לטיפול בחסויים היא קבוצה של אנשים חובשי כיפות, שאיני מכיר אותם, והם אינם מתייעצים איתי בשום עניין"
(האפוטרופוס הכללי שמואל צור – האמור לפקח על הקרן לטיפול בחסויים והאפוטרופוסים שבה – מתוך הכתבה "האטימות המזעזעת של המדינה כלפי הקורבנות השקטים של השואה: "נראה שמחכים למותם של ניצולי השואה חולי הנפש – כדי לגזול את כל כספם", מעריב)

"האפוטורופוס הכללי, עו"ד שמואל צור, אינו דובר אמת, בלשון המעטה"
(מנכ"ל הקרן לטיפול בחסויים, מתוך הכתבה "חילופי האשמות בין מנכ"ל הקרן לטיפול בחסויים לבין האפוטרופוס", מעריב)

"האפוטרופוס הכללי מר שחר ניסה להטיל את אימתו על העובדים"
(עו"ד איציק בקר, עובד בכיר באגף האפוטרופוס הכללי לשעבר, מתוך הכתבה "למנות להם אוטרופוס", מעריב)

6 תגובות 30 באוקטובר 2009

קיבוץ

בעלי מקצוע | כתבות | אנציקלופדיה | פורומים
חפשו סיווג
איזור
קריות וצפון

חיפה

שרון

ירושלים

מרכז

שפלה

דרום

נגב וערבה

קיבוץ

חדשות ▪ ספורט ▪ משפטי ▪ תרבות ואמנות ▪ דעות

מאבק עם אהב"ה

מיקה ואילנה היוז. המאבק על הנורמליות צילום: ליאור חורש

אילאי ודפנה אזרזר. מאבק הרואי צילום: שמעון אזרזר

המאבק על איכות חייה של מיקה
מיקה, בתנו הבכורה, נולדה לפני 12 שנים בקיבוץ עברון, עם שיתוק מוחין. היא ילדה תקשורתית וחכמה, אבל מוגבלת מאוד בתפקודה הפיזי וזקוקה לעזרה צמודה. מדוע המדינה לא מסייעת? זעקה ומאבק של אימא
אילנה היוז, עברון
פורסם: 24.09.09, 16:18
אינני זוכרת רגע אחד, מזוכך, בהיר ומוגדר, שבו הבנתי שחיינו השתנו לתמיד, הרבה מעבר לשינוי הצפוי כאשר הופכים מזוג למשפחה עם ילד. זה היה יותר חלחול עדין שהתדפק על ההכרה ועיצב אותה במשך שנים, בתהליך ארוך של הבנה וגם קבלה.

מיקה, בתנו הבכורה, נולדה לפני 12 שנים, בלידה מוקדמת ומפתיעה, בשבוע ה-27 להיריון. הלידה המוקדמת גרמה לה לדימום בדרגה גבוהה במוח, ולשיתוק מוחין. מיקה היום היא ילדה תקשורתית וחכמה, אבל יושבת בכיסא גלגלים, מוגבלת מאוד בתפקודה הפיזי וזקוקה לעזרה צמודה בכל תפקודי היום-יום. בשבועות האחרונים, עם ההכנות לבת-המצווה שלה, חזרתי לתמונות וסרטים ישנים, ניסיתי לעשות לעצמי סיכום ביניים של הדרך המורכבת והמאתגרת שעברנו יחד בשנים האלו. הבנתי, שמעבר לאהבה ששרתה על כל צעד בה, אפשר להגדיר את הדרך הזאת במונחים של מאבק כפול.

המאבק הראשון החל שבוע לאחר לידתה. אז הבנו, על-פי הערכות הרופאים, שהתינוקת הזאת, בניגוד לתחזיות המוקדמות, הולכת להישאר כאן איתנו, ושהמאבק עכשיו כבר לא ממוקד בחיים עצמם, אלא באיכותם. בגיל שבעה חודשים היתה מיקה תינוקת מקסימה ותקשורתית, שהתפתחה לאטה ונראה היה שבמרוצת הזמן תדביק את הפיגור ההתפתחותי שהביאו עמם הפגות והסיבוכים שסביבה. ואז, בבדיקה שגרתית ב"התפתחות הילד", ניחתה עלינו המכה השנייה, כאשר היא אובחנה כלוקה ב-cp – שיתוק מוחין.

המאבק השני התחיל כבר אז. המאבק על הנורמליות, על חזרה לעבודה, על התפתחות והגדרה של עצמנו כמי שיש להם עוד מוקדים בחיים מלבד ההורות לילדה מיוחדת, ועל הרצון להמשיך להתפתח, כל אחד במקצועו, ולא להיות תלויים לעד בחסדי מערכת כזאת או אחרת.

מאז, שני המאבקים האלה שזורים בחיינו. המאבק המתמשך על איכות חייה של מיקה ומיצוי הפוטנציאל הגלום בה, לצד ההחלטה הנחושה להיות משפחה רגילה, שמחה, ומתפקדת.

קבלת תמיכה מהקיבוץ
הלידה של מיקה הסיטה אותנו מהמסלול שנראה סלול וברור עד אז. כשמיקה היתה בת שנה וחצי הבנתי שהאינטנסיביות הנדרשת לטיפול בה, לא מאפשרת לי להמשיך בשלב זה בעבודה ניהולית. זזתי הצידה מתוך הסכמה שזה מה שנכון לעשות באותו זמן, אבל מתוך תקווה לחזור לתפקיד בשלב כלשהו בעתיד. גם בן זוגי חווה בשנים אלו חוויות דומות של התפתחות מקצועית מעוכבת.

מיקה ילדה תקשורתית וחכמה, אך זקוקה לעזרה צמודה (צילום: ליאור חורש)

במהלך השנים הבאות נולדו לנו עוד שתי בנות מקסימות, אופיר ויולי, סיימתי תואר שני בסוציולוגיה ארגונית יישומית, למדתי, התקדמתי, עבדתי, אבל הרגשתי שאני לא ממש מצליחה לחזור למסלול שהתוויתי לעצמי, וכך גם בעלי. בכל אותן שנים קיבלנו תמיכה מהקיבוץ שלנו, עברון, שהיה אז שיתופי. קיבלנו אישור לרוב הטיפולים המיוחדים שמיקה נזקקה להם, ועזרה נקודתית כאשר ביקשנו אותה.

להרים את הראש מעל המים
כשמיקה היתה בת שמונה, עם סיום התואר השני ולאחר לידת בתנו השלישית, חזרתי לעבודה כמנהלת משאבי אנוש. שנתיים נוספות חלפו עד שהבנתי שכדי לייצב את המערכת המשפחתית שלנו, בכדי ששנינו נוכל להמשיך לעבוד ולהתפתח מבלי להרגיש שאנחנו על מצוק מועד לקריסה – אנחנו זקוקים לעזרה קבועה. באוקטובר 2006 הגיעה אלינו איירין מהפיליפינים, וחיינו השתנו ללא הכר.

כל כך קשה להסביר את זה. את המרוץ האינסופי שמתלווה להורות לילד מיוחד. את חוסר היכולת לגייס שמרטף או סבים לעזרה שהיא מורכבת מדי, את הצורך להילחם תמיד בכמה חזיתות בכל זמן נתון: במערכת החינוך – על המסגרת המתאימה ועל התמיכה הנדרשת בה; במשרד הבריאות – על ההשתתפות הכספית הנדרשת בציוד כמו כיסא גלגלים או סדים; בביטוח הלאומי – על קצבאות, על ניידות ומה לא.

איירין לא החליפה אותנו כהורים של מיקה. היא גם לא החליפה אותנו בהתמודדות המתמשכת עם מימוש זכויותיה. גם הכניסה של אדם זר לתוך האינטימיות המשפחתית איננה טריוויאלית. אבל היא אפשרה לנו להרים את הראש מעל למים. בעיקר, היא אפשרה לנו לאזור כוחות להמשך הדרך שלפנינו.

מאבק מתמיד על מימוש זכויות
לפני מספר שנים הבנתי, שהניסיון שצברתי בדרך והתובנות שרכשתי יכולים להיות לעזר להורים אחרים, שנמצאים בתחילת דרכם. במהלך השנים הכרתי ותמכתי בעשרות משפחות והורים. ראיתי מצוקה אמיתית שהופכת חלק מהמשפחות למשפחות נכות, שלא מצליחות להיחלץ ממעגל של תמיכה והזדקקות וגם לא מצליחות לספק לילד עם המגבלות את מרב ההזדמנויות שהוא ראוי להן.

לפני כשנה וחצי הכרתי את דפנה אזרזר, אם לילד עם פיגור קשה ובעיות רפואיות מורכבות, שהקימה יחד עם שני נכים בוגרים, אבנר עורקבי וירון לוי, את ארגון אהב"ה (ארגון הנכים בישראל המיוחד), ששם לו למטרה לקדם את זכויותיהם של ילדים נכים והוריהם באשר הם. דפנה הגיעה להקמת ארגון ולמאבק ציבורי דרך החוויה האישית שלה כאימא של אילאי. לאחר שאילאי נולד, היא מצאה את עצמה במאבק מתמיד על מימוש זכויותיו הבסיסיות.

כאשר אילאי נאלץ להיות בבית חצי שנה כי לא היתה לו סייעת שתשמור עליו בגן, ואחרי שמשרד החינוך החליט במפתיע לבטל מימון של סייעות אישיות לילדים בחינוך המיוחד, שהיו זקוקים להן מסיבות רפואיות – דפנה, יחד עם הורים נוספים, הובילה מאבק הרואי נגד ההחלטה.

המאבק התחיל ברמה המקומית, עבר לזירה התקשורתית וגייס אליו הורים מכל הארץ. בסוף קיץ סוער ורצוף הפגנות הוא הוכתר בהצלחה. בית המשפט קבע שמשרד החינוך חייב לקיים ועדת חריגים ולאשר סייעות לילדים הזקוקים לכך. בשטח, רבות עדיין הבעיות. התקיימו רק ועדות חריגים ספורות, וגם השנה ישנם ילדים שנשארו בבית כי לא הוקצו להם סייעות.
דפנה אומרת שהמאבק הזה הביא להקמת הארגון. "פתאום ראיתי שאני לא לבד", היא אומרת. "הבנתי שכל אחד מאתנו לבדו הוא הורה מותש, שחוק, כאוב וחלש מול המערכת, אבל ביחד אנחנו כוח שאי-אפשר להתעלם ממנו".

כיום מטפל הארגון בבעיות שוטפות של הורים, אבל גם עוסק בשינויי חקיקה. המאבק החדש שמוביל הארגון, הוא מאבק שאני שותפה לו ותומכת בו בכל לבי: הקצאת קצבת שר"מ (שירותים מיוחדים) לילדים עד גיל 18.

לפעמים המשפחה מרימה ידיים
אני מכירה כמה וכמה משפחות, שלא מסוגלות לשאת בנטל הכלכלי של החזקת עובד זר. כתוצאה מכך אחד או שני ההורים אינם עובדים. לעיתים מדובר ביותר מילד אחד פגוע במשפחה, שאז החיים הופכים לסחרור מתמשך של מלחמת קיום והישרדות. מצד שני יש משפחות שכל קיומן משועבד לצורך החזקת העובדת הזרה, שלא ניתן להסתדר בלעדיה.

האבסורד הוא, שהמדינה לא ממש מרוויחה מכך. משפחות כאלה, שנכנסות למעגל של הזדקקות לשירותי הרווחה – עולות בטווח הארוך כסף רב למדינה בהבטחת הכנסה ובתשלומים נוספים. במקרים שבהם המשפחה מרימה ידיים, ולאחר שנים של שחיקה מעבירה את הילד לטיפול במוסד (ויש מקרים כאלה) – המדינה תשלם על אחזקת הילד במוסד פי ארבעה.

חוק חברתי ומוסרי
ממש לפני יציאתה של הכנסת לפגרה הוגשה הצעת חוק לתיקון חוק הביטוח הלאומי כך שקצבת השר"מ תשולם גם לילדים עד גיל 18. החוק הוגש על-ידי ח"כ אורי מקלב מ"יהדות התורה", אבל תומכים בו ח"כים רבים, מכל קצותיה של המפה הפוליטית. ההצעה תובא להצבעה בזמן הקרוב, ועד אז נעשה הכול בכדי להביא אותה לידיעת הציבור ולייצר אמירה ברורה: מעטות הן הצעות החוק שמגלמות בתוכן גם צדק חברתי ומוסרי ממדרגה ראשונה וגם היגיון כלכלי בטווח הארוך. כזאת היא ההצעה הזאת.

הורים רבים של ילדים עם צרכים מיוחדים מרגישים, שלמרות שההתמודדות עם הטיפול היום-יומי וגם עם החרדות לעתיד אינה פשוטה, הרי שמה ששוחק אותם, ולעיתים אף שובר אותם, הוא ההתמודדות והמאבק האינסופי על מימוש הזכויות המגיעות להם ולילדיהם. נסו לרגע אחד לדמיין את עצמכם במקום הזה, שאין בודד ממנו. צרפו את קולכם לקולם ולקולנו, למען ידעו חברי הכנסת, מכל קצוות הקשת הפוליטית, מעבר לאינטרסים הצרים המפלגתיים והאישיים, שאת הצעת החוק הזאת חשוב להעביר.
אשמח אם תחתמו על עצומה בנושא.

תגובה אחת 30 באוקטובר 2009

נפגעי רווחה חיתמו על העצומה

כ-900 איש כבר חתמו
האם כבר חתמת על העצומה?

להקמת גוף בקורת חיצוני ובלתי תלוי שיפקח על פעילות משרד הרווחה.

הנה מספר עדויות ותגובות מזעזעות שהגיעו "מהשטח" המופיעות בעצומה

75,000 ילדים חיים מחוץ לבית.
רובם הוצאו בכפיה ע"י משרד הרווחה. ילדים רבים מנותקים ממשפחותיהם רק משום היותן משפחות עניות ומעוטות יכולת.

בזבוז של 5 מיליארד ש"ח מכספי משלם המיסים
5 מיליארד ש"ח !!!
אנא חיתמו על העצומה
כל הפרטים… כאן

http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1

עדותה של בת 15: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1

נחקרתי ע"י חוקרת רווחה בגלל איומים של בת כיתתי,החוקרת השתמשה באיומים וריתקה אותי לכיתה למרות שהיה צילצול להפסקה,החקירה ארכה שעתיים והייתי מאוד רעבה, היא איימה עלי שאם לא אגיד שאבא הרביץ לי היא לא תתן לי לצאת מהחדר עד הערב,נאלצתי לשקר ואמרתי שאבא הרביץ לי.לא היה לי בררה.
ועכשו פתחו לאבא תיק במשטרה ואבא מאוד לחוץ ומרגיש לא טוב ואני פוחדת שיקבל התקפת לב

עדותה של אם בישראל: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/4/
עד שלא הייתי עדה מבפנים להתנהלות החולנית והמעוותת של הרווחה לא האמנתי שבמדינה, שמתיימרת להיקרא "מתוקנת" ונאורה כמו ישראל, קורים מקרים כאלו. והם לא סתם "קורים". הם ממוסדים ומכוונים על ידי אנשים חסרי לב, שרק מבצעים פקודות (זו רק אני או שמתעוררת אסוסיאציה מין העבר האפל והנורא..?). אני רוצה לצעוק, ולהגיד ולפעול. אבל אני מפחדת. פקידות הסעד ה"רחומות" עומדות מעלי עם ציפורניים שלופות. אז אני נשארת שקטה, אנונימית וחסרת אונים. אנא, הסתירו את הרשימה, נאסוף ה הרבה יותר חתימות אמינות. כולל את שלי.

עדותה של נפגעת רווחה: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/44/
כמי שהוצאה מהבית בעצמה בילדותה וכמי שנאלצה להתמודד עם הרווחה כיום כאם (בעקבות תלונה שווא של הגרוש שלי) ולאחר עלבונות, חקירות ופחד נוראי מרשויות הרווחה (תודה לאל ביתי עימי ולא הוציאו אותה מהבית) אני בהחלט חושבת שחייב להיות גוף שיפקח על עו"ס שיושבים בתפקידים חשובים כל כך עם כח ביד ולא יודעים מהוא יחסי אנוש מינימליים.

עדותה של יסמין בת 14: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/11/
שלום.אני ילדה שהרווחה לקחו מאמא שלי בגילשלוש ושלושה חודשים ורק אחריי שנה ואחרי בכי שהאיתי צורחת ושוכבת על המידרכה כשהמונית היתה באה לקחתאותי בסוף ביקור .או כשאמא היתה צריכה להכניס אותי למונית ולתת אותי למנהלת בית הילדים או למטפלת או לפסיכולוג והאיתי מחזיקה לאמא בשיער כדי שלא תילך וכול זה כשאני בוכה וצורחת..היה פעם שהמונית נסעה ואני האיתי מיסתכלת אחורה מהחלון האחורי של המונית מיסתכלת על אמא ואז האיתי רואה את אמא בוכה .אמא לא ידעה שראיתי ככשהיא שמה אותי במונית היא לא בכתה..כשחזרתי וגדלתי ודיברנו אמרתי לה שראיתי אותה בוכה כשהיא שאלה באמת?אמרתי שכן וסיפרתי לה מתי .אאולי האיתי קטנה שזוכרת היום .

עדותה של נערה בת 17: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/22/

עדותה של אם בישראל: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/35/
אני הכי פוחדת מאינטואיציה של פקידות הסעד.
סיפור אישי-לילדה שלי בת 13 יש בעיה אורטופדית קלה בגב ומדי פעם כואב לה הגב לאחר שיעור התעמלות.
מכאן הדרך קצרה לחשד לאלימות.
יועצת די טיפשה דיווחה לפקידת סעד ,הילדה נחקרה וטענה שאין אלימות בביתה.
נו…אז מה הבעיה?
פקידת הסעד!
פקידת סעד אחת שבטוחה שיש לה יכולות מדהימות של אינטואיציה פנומינלית והיא תמיד מנצלת את היכולת המדהימה שלה במסגרת עבודתה כפקידת סעד.ורק על פי האינטואיציה המדהימה שלה הילדה שלי פוחדת להודות שהיא חוטפת מכות בגב מהאבא.
מצחיק…לא?
מעניין כמה ילדים פקידת הסעד עם האינטואיציה הזו הוציאה מהבית?

עדותה של פסיכולוגית: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/37/
אין כמעט ילד שמוטב לו פנימייה מבית הוריו או אחד מהם. הפעילות של הוצאת ילדים מחסות הוריהם היא שערורייתית מקוממת ומזעזעת כבר שנים רבות. עובדי הרווחה אינם יכולים למנות עצמם למחלקי ילדים. בסכום הרבה יותר קטן אפשר לתת להורים הזקוקים לכך חונכות/ים שידריכו אותם בבית. זיוית אברמסון פסיכולוגית.

עדותם של הורים: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/47/
אנחנו הורים לשלושה ילדים, עובדים בחינוך מאז ומתמיד, קיבלנו לידנו לא אחת ילדים שהוצאו מהבית (בצדק ושלא בצדק) והיום… אחרי משבר אמון עם בית הספר שבו לומד בני, אחרי שדיווחנו על התעללות שבני עבר בבית הספר וביה"ס, כמובן התעלם, מצאנו עצמנו בחקירה אצל פקידת סעד בחשד להתעללות… בבן שלנו אנו… אז אלוהים ישמור מי הן פקידות הסעד ועוד יותר אלוהים ישמור מי היא מערכת החינוך…
נפגע רווחה: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/57/
בתור נפגע הרווחה אני אומר שהרווחה תלושים מהמציאות מתפרנסים מלהרע לאנשים ובניגוד לחוק וגורמים לחולי,סבל ועוני במקום לעזור.
נשות הרווחה פועלות נגד הילדים הנשים והגברים ומפליא אותי שרק היום מתעוררים.
הכוח של המערכת הורס לאנשים את החיים.
סיפורה של אם בעיריית גבעתיים: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/56/
שני בני הקטנים, בני 4 ו- 6, נחטפו ממני ביום 6.1.09 בועדת החלטה בלשכת הרווחה בגבעתיים, על ידי אתי דור, פקידת סעד לחוק הנוער, ולאה עזרא, פקידת סעד לסדרי דין.

עדותה של אמא ונקמת הקיבוץ: http://www.atzuma.co.il/petition/ronitg/1/0/52/
ביתי נחקרה שנתיים מגיל 6עד 8 בביתהספר הוצאה בעלילת שווא כי ניתקתי קשר עם רווחת עמק חפר סירבו לעזרה 10 שנים הגיעו לביתי מתי שרצו ערימת כביסה נקיה היא הזנחה
לא אוותר על ילדי .
מזכיר הקיבוץ ניסה להוציא אותנו לרחוב כדי להרוס את משפחתנו .
ילדתי עברה 4 פנימיות מפוחדת ומתחננת לחזור הביתה
שנה וחודש נותקה כי סיפרה על העובר עליה .
שנה וחצי מחוץ לבית .
החזירו את ילדתנו הביתה
הפיצו את העצומה כי אמא העוברת דור שני צועקת את הצעקה – אותה יועצת ביה"ס ששכנעה אותי שיהיה לי עתיד יותר טוב בגיל 14
כמה בכיתי והתחננתי אמא אני רוצה לחזור הביתה
שנה שלמה בכיתי .

עדותה של נערה מתבגרת:
זה אכן כך-אשפוז בכפיה. אלה חברתי בת 14 מצפון הארץ, עם הישגים נאים בלימודים שהוצאה מהבית כי חבריה התנכלו לה, והגיעה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי, מולאה בתרופות מסממות שגרמו לה לאיבוד הזכרון ולהפסקת המחזור.
חברתה למחלקה הנוראית, הפכה עקרה מהתרופות שייבשו לה את השחלות. והיא רק בת 17.
כל פשעה שהייתה לא מקובלת בכיתה, ומע' החינוך יחד עם הרווחה עשו לה עוול גדול בנוסף לילדים הרעים שהציקו לה.
זו מדינת רווחה? לעולם אל תפנו לרווחה בשום נושא!!

Add a comment 30 באוקטובר 2009

רווחת נתניה שוב נכשלה

חדשות 2 >פלילים ומשפט >פלילים

עוד בפלילים ומשפט
בן 63 פיתה בנות 9 לסבן אותו
חדשות 2 | 25.10.09 | 12:09 |
נהג שיכור והרג את בן דודו
חדשות 2 | 25.10.09 | 13:50 |
אישום: עו"ד גנב 9.5 מיליון ש"ח
חדשות 2 | 26.10.09 | 13:28 |
הנאשמת ברצח בנט נגד המשטרה
יוסי מזרחי, כתב בחיפה והגליל | 26.10.09 | 14:40 |
בראש החדשות
קומבינת הדוחות של עיריית חיפה
יוסי מזרחי, כתב בחיפה והגליל | 28.10.09 | 21:02
"תמיד נחפש לקדם השלום עם סוריה"
חדשות 2 | 28.10.09 | 22:20
הרוגה ו-17 פצועים בתאונת שרשרת
חדשות 2 | 28.10.09 | 20:57
צפו במבצע המשטרתי להצלת השקנאי
גלעד שלמור | 28.10.09 | 21:31
עדכון אחרון: 22:37 הפועל ירושלים גברה על רואן הצרפתית 79:88
פרס באירוע הזיכרון לרצח רבין: ערכי השלום מושרשים בישראל
צומת טללים: הרוג ו-15 פצועים בתאונת דרכים
תאונת דרכים בנגב: 6 פצועים, ביניהם 2 ילדים
עראבה: בן 20 פצוע קשה בתאונת אופנוע
אליאור חן, הרב החשוד בהתעללות, הוסגר מברזיל ונחת בישראל
בכיר רוסי מעריך כי בזמן הקרוב לא יוטלו סנקציות על אירן
למרות הודעת הדחייה, נאס"א שיגרה טיל לחלל
החודש השבוע היום

תקף את אחותו בת ה-17, שוחרר מהכלא – ותקף את אחותו בת ה-9
שירותי הרווחה חסרי אונים: בן 22 מנתניה נעצר הבוקר בחשד שביצע מעשים מגונים באחותו הקטנה. הצעיר השתחרר מהכלא רק לפני 3 חודשים, לאחר שריצה עונש מאסר בגין מעשים מגונים שביצע באחותו בת ה-17. האם טוענת שלא ידעה דבר על המתרחש, בנוסף נבדק החשד שהיא נהגה להכות את בתה הקטנה
חדשות 2 | 28.10.09 | 12:09
תמונה: חשוד במעשים מגונים. צילום ארכיון | צילום: חדשות 2

נדמה שבמקרה הזה שום עונש לא חמור מספיק כדי להרתיע: צעיר בן 21 מנתניה נעצר הבוקר בחשד שביצע מעשים מגונים באחותו בת ה-9, זאת לאחר שרק לפני 3 חודשים הוא השתחרר ממאסר בגין ביצוע אותה עבירה בדיוק באחותו בת ה-17.
מדובר במשפחה שמוכרת היטב לשירותי הרווחה בנתניה. שלושת האחים חיו עד לפני כמה שנים יחד עם האם בנתניה, אלא שלאחר המקרה הראשון, בו ביצע האח מעשים מגונים באחותו בת ה-17, הוצא צו הרחקה נגד הצעיר מאחותו והיא הועברה לפנימייה.
האח ריצה 19 חודשים בכלא ונידון לתקופת מאסר על תנאי במידה ויורשע שוב באותה עבירה. איש מהגורמים המעורבים בפרשה לא תיאר לעצמו שזמן קצר כל כך אחרי שחרורו, הוא ישוב לתקוף מינית – אלא שהמציאות המרה הוכיחה אחרת.
האח נגע באחותו בזמן שישנה
האחות בת ה-9 סיפרה בימים האחרונים למורה בבית הספר שלה כי היא הותקפה מינית על ידי אחיה בכמה מקרים שונים. על פי עדות האחות, האח נכנס למיטתה ונגע במקומות אינטימיים בגופה בשעה שישנה. הנהלת בית הספר דיווחה מיד לשירותי הרווחה, ואלו פנו למשטרה שפתחה בחקירה ועצרה שוב את הצעיר.
בחקירת המשטרה טענה האם כי לא ידעה דבר על המתרחש בביתה. במקביל לחקירת הבן, נבדק החשד שהאם והאח נהגו להכות את הילדה הקטנה. החשוד עצמו מכחיש את המעשים המיוחסים לו.
הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

7 תגובות 28 באוקטובר 2009

ילדים שמנים

בריטניה: ילדים נלקחו מהוריהם – בגלל בעיות השמנה
שבעה ילדים, ביניהם תינוק בן יומו, נלקחו מזוג הורים הסובלים מעודף משקל קיצוני. הרשות המקומית לא מודה בכך, אך לזוג אין ספק: הסיבה לפיצול המשפחה טמונה במשקל ההורים והילדים
חדשות 2 | 25.10.09 | 13:46
תמונה: המשפחה מדאנדי | צילום: סקיי ניוז

אף פעם לא קל לשמוע על מקרים בהם מופרדים ילדים מהוריהם, אבל בבריטניה נחשף בסוף השבוע סיפור של פיצול משפחה בגלל סיבה מאוד לא שגרתית: הילדים נלקחו מההורים – בגלל השמנת יתר.
שבעת הילדים נלקחו מזוג ההורים בעיר דאנדי. הצעירה שביניהם, היא תינוקת בת כמה ימים בלבד שנלקחה מידיה של האם השוקלת 146 ק"ג. זהותם של האם ושל בעלה בן ה-53 השוקל 114 ק"ג, נאסרה לפרסום כדי לשמור על פרטיותם של הילדים.
מוקדם יותר השנה, כבר נלקחו שניים מילדי המשפחה, ובסוף השבוע נלקחו שאר הילדים. אחד מהילדים, נער כבן 13, כבר שוקל יותר ממאה ק"ג.
הילדים נלקחו מאיתנו – בגלל המשקל
הרשויות המקומיות טוענות כי זו לא מדיניות מוצהרת לקחת ילדים מהורים רק בגלל בעיות משקל, אך להורים אין ספק כי זו הסיבה. עורכת הדין של המשפחה, קתלין פרייס סיפרה כי השמנת היתר היא הסיבה העיקרית לכך שהילדים נלקחו מהוריהם.
"כל החלטה של רשויות הרווחה ניתנת לאחר דיון מעמיק", ניסו להסביר הרשויות בעיר. "אנחנו תמיד מנסים להשאיר את הילדים אצל ההורים תחת פיקוח, אך הגנת הילדים היא בעדיפות ראשונה אצלנו, ולעיתים לא נותרת ברירה אלא למצוא להם מסגרת אחרת".
הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

Add a comment 28 באוקטובר 2009

עמודים

קטגוריות

קישורים

כלים

לוח שנה

אוקטובר 2009
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

Posts by Month

Posts by Category