עבריינם צעירים או ליקוי למידה

11 באוקטובר 2009 neliron

יינים צעירים או לקויי למידה

שבעים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם לקויי למידה, כך מגלה מחקר חדש. הכיתות הצפופות בבתי הספר, התנאים הקשים וחוסר קשב מערכתי מקשים על השתלבותם של לקויי למידה במערכות רגילות. טיפול נכון בתלמידים אלו, עשוי למנוע את ההתדרדרות

12/09/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס
הקטן אות הגדל אות הדפס

למעלה משני שלישים של העבריינים בבתי הכלא בישראל סובלים מליקויי למידה. בשל תסכול, ייאוש וחוסר מיצוי עצמי, מוצאים עצמם תלמידים אלו במהירות מחוץ למסגרות רגילות ומשם לחיים של עבריינות.

ממחקר שבוצע בשבעה בתי כלא באוכלוסייה ישראלית שנולדו ולמדו לימודי חובה ושפת האם שלהם היא עברית עולה ש- 70.5 אחוז הינם בעלי ליקויי למידה מובהק. כולם נשרו מבית הספר וחטיבת הביניים. לפי דברי ד"ר עמלה עינת, חוקרת ויועצת חינוכית שבצעה את המחקר יחד עם תומר עינת, קרימינולוג המתמחה בנושא ענישה וחלופות לענישה – עולה כי העבריינים הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב סוציו-אקונומי.

ד"ר עינת כתבה את המחקר בספר שנקרא "כתב אישום" על המערכת החינוכית. הספר מתאר מחקר מזעזע על הקשר בין עבריינות נערים לליקויי למידה בכלל וליקויי קריאה בפרט. העבריינים מתארים רגשות של יאוש, דיכאון, חוסר מיצוי עצמי ועוד. במחקר בא לידי ביטוי הפער העצום בין היכולת האינטלקטואלית והיכולת היישומית של העבריינים.

ד"ר תומר עינת, מציין שמדובר באוכלוסיית אנשים אינטליגנטיים מאוד. לדבריו "קשה מאוד לבוא באצבע מאשימה למערכת החינוך. למורים קשה מאוד לעבוד עם 40 תלמידים בכיתה צפופה בממוצע כשבכל כיתה יש 4 תלמידים דיסלקטים, 2 תלמידים מפריעים ועוד 2 תלמידים עם ליקויי לימדה. ד"ר תומר עינת מוסיף "שגם להורים יש קושי להתייחס לבעיה זו מכיוון שזו בעיה שלא ניתן לראות אותה". לדבריו, ניתן לפתור את הבעיה גם ללא השקעה כספית רבה. "אפשר לפנות לסטודנטים לחינוך שישקעו מעט רצון טוב כדי לתמוך בילדים אלה, דבר שיוריד ויחסוך הרבה מאוד נטל מבתי סוהר". עו"ד תמר טסלר המטפלת בנוער עבריין אומרת ש-70 אחוז מתוך 750 מיליון ש"ח המוקצים לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הולכים לבתי כלא ולמסגרות מחוץ לקהילה, כספים שבהחלט אפשר וצריך לדעתה להשקיע בבתי הספר וקליטה של הנוער במסגרת הקהילה.

גב' נירה אלטלף, בעלת תואר שני בחינוך תנ"ך וספרות, פיתחה את שיטת "ליטף" ללימוד קריאה לילדים עם ליקויי למידה. "אם לוקחים ילדים דיסלקטיים אפילו הקשים ביותר, ומלמדים אותם לקרוא בצורה נכונה הם ילמדו לקרוא. אולי זה יקח יותר זמן אבל הם ילמדו לקרוא", היא אומרת. ילדים שלא לומדים לקרוא נשארים עם בעיה לכל החיים. לדבריה "יש שנשארים עם הבעייה הזו ואליה מצטרפים בעיות נוספות וזה הופך להיות בעייה יותר קשה ומסובכת". לאלטלף יש ניסיון רב עם הצלחות של ילדים שלמדו לקרוא מבית ספר יסודי ועד לתיכון, ועל כך היא קבלה את פרס הנשיא לחינוך. לדבריה לפי שיטה זו הילד לומד לקרוא תוך זמן קצר, ללא כאב, ובהנאה. תוך תקופה קצרה הוא צובר חוויות של הצלחה והופך להיות ילד ככל הילדים. עוד מוסיפה אלטלף שילדים שלא שולטים בשפת האם שלהם ללא עוול בכפם, גורמים למשפחות שלמות לתסכול, השפה של הילדים דלה, והפער בין הפוטנציאל שלהם ליישום בפועל גורם בעיות חמורות מאד.

גב' אלטלף ראתה ילדים שלא יודעים קרוא שהם מתוסכלים, מופנמים, פוגעים בעצמם ובאחרים. "להיות 12 שנים בבית ספר, מקום בו הכלי הבסיסי שהילד צריך להשתמש בו הוא קריאה, בלי לדעת להשתמש בו, גורם לו לתסכול." לדבריה הילד מוכן שיקראו לו עצל, ולא להתמודד עם העובדה שהוא לא יודע לקרוא. "אלה ילדים חכמים, שלא יודעים מתמטיקה בגלל שהם לא יכולים לעקוב אחרי ההוראות, ודאי לא ללמוד שפה זרה. הם לא מכינים שעורים ומפנים את האנרגיה לכיוונים שליליים" עוד היא מוסיפה שאחרי שהילדים מזהים את הבעייה ולומדים לקרוא הם אומרים "אני פשוט לא ידעתי שזאת הבעייה". לדברי גב' אלטלף המערכת יודעת שיש בעיות קשות עם הקריאה, לדעתה אפשר לטפל בבעייה בקלות.

אימא לילד בן 8 עם בעיית לקות למידה מספרת שכבר בגן הילדים אבחנו אצל בנה ליקויי למידה, אבל המערכת לא עשתה דבר בנושא. במשך כל הזמן ביקשו ממנה להעביר אותו לבית ספר מיוחד. שלחו אותם לנירולוג שנתן לילד רטלין. האימא ראתה שהרטלין לא עזר כך שהחליפו לו תרופה אחרת שגם היא לא עזרה ואז האימא הפסיקה לתת גם אותה לילד.

בעזרת חברתה שהייתה יועצת חינוכית ומטפלת בילדים בהפרעות קשב וריכוז קיבלה כלים כיצד לעזור לבנה היא מתארת "שהיום אחרי 3 שנים שהוא למד לקרוא עם עזרה מצבו השתפר בצורה מדהימה. היום הוא יודע חשבון, הבנתו השתפרה וגם אוצר המילים שלו, היום הרבה יותר נעים להיות בחברתו והוא שמח להגיע לכיתה. הילד חווה הצלחות למידה דבר שלא חווה במשך כל 3 השנים הקודמות. בכיתה א' היה לו קשה להגיד משפטים שלמים הילדים בכיתה היו מציקים לו והוא לא אהב ללכת לבית הספר. היום הוא נפתח לחברים, בהפסקות הוא משחק עם חברים מה שלפני שנתיים היה סיפור רציני מאוד" . האימא מציעה להורים "לא לוותר לקלות. המערכת טענה שאין תקציבים ושהבן שלי לא מתאים לבית ספר רגיל, אמרו לי במילים יפות שהוא צריך בית הספר מיוחד. בגלל שלא ויתרתי הצלחתי להגיע לתוצאות".

לפרופ' חיים אדלר, מקבל פרס ישראל בנושא חינוך יש דעה שונה. "סביר להניח שמי שהמערכת לא מקנה לו מיומנויות יסוד בסיסיות הוא פוטנציאל לנשירה ולעבריינות כי העתיד שלו לוטה בערפל". פרופ' אדלר חושב שבשל הפער הסוציו- אקונומי הקיים בישראל שהוא מהגדולים בעולם, ישנן גם בעיות חברתיות בקנה מידה גדול. מי שנמצא בשוליים ומוגבל מבחינה כלכלית אינו יכול להשקיע בלימודים ובמיומנויות של קריאה, גם אם המשפחה רוצה ויש לה מודעות, הוא בבעייה.

לאחרונה תוקן חוק זכויות התלמיד שיאפשר לזהות תלמידים אלימים במסגרת בתי הספר ולמצות איתם את הדין. מורים ומנהלי בתי הספר קבלו זאת בברכה. זיהוי התלמידים עשוי לחשוף את תופעת העבריינים לקויי הלמידה ולהקטין את הסיכוי שהם עלולים לפתח בעיית התנהגות ואלימות.

שיתוף הכתבה עבריינים צעירים או לקויי למידה
הגש לחדש-הוט חדש-הוט הגש להZרקור הZרקור | אתרים נוספים E-mail
כתבות נוספות במדור בארץ
דעה: הביטחון החברתי חשוב לא פחות לאזרחי ישראל פקידי הסעד גנבו לי את החיים
מודעות פרסומת

Entry Filed under: Uncategorized

3 Comments Add your own

  • 1. neliron  |  12 באוקטובר 2009 ב- 21:28

    שיקום חרשים
    טפסים
    חוקים/תקנות
    קישורים

    נכויות (מוגבלויות פיזיות)
    שיקום חוץ ביתי
    חלק מבעלי המוגבלויות אינם יכולים לקבל טיפול שיקומי במסגרת הקהילה, עקב מצבם או מצב משפחתם. עבור אנשים אלו פועלות תוכניות פיתוח עצמאות אישית ומיומנויות תפקודיות בתחומי החיים, במסגרת השיקום החוץ ביתי.
    המסגרת החוץ ביתית מאפשרת טיפול כולל לאורך כל ימות השנה, בפיקוח משרד הרווחה. השיקום נעשה במגוון רחב של מסגרות ועשוי להיות זמני, קבוע או משתנה.
    קהל היעד שיטופל בתוכניות אלו הן ילדים או מבוגרים הסובלים מנכות פיזית, חושית, נוירו-אורגאנית, תפקוד שכלי גבולי, ליקוי למידה, תפקוד והסתגלות.
    ההפניה למסגרות אלו נעשית ע"י ועדות ההשמה, הפועלות בלשכות לשירותים חברתיים המקומיות, ובשיתוף עם האדם הנכה ובני משפחתו או האפוטרופוס שלו. ההשמה נעשית בהתאם לסוג הנכות, רמת המוגנות הנדרשת, ושכבת הגיל.
    סוגי מסגרות לשיקום חוץ-ביתי:

    משפחות אומנה- לילדים ולצעירים הזקוקים להשמה במסגרת משפחתית.
    מעונות פנימייתיים- לאנשים בעלי נכות פיזית ורגשית.
    מערכי דיור מוגן בקהילה- לילדים ובוגרים בעלי צרכים טיפוליים מגוונים, הזקוקים לתחליף לבית הטבעי. מערך הדיור מורכב מבתים השוכנים באזורי מגורים עירוניים או כפריים, ומהווים חלק אינטגראלי מהקהילה.
    סוג הדיור מותאם למאפייני האדם הנכה:
    הוסטלים לנוער עם בעיות מורכבות: לגילאי 13-18 עם ליקויי למידה תפקוד והסתגלות, הפרעות התנהגות קשות ותפקוד אינטלקטואלי נמוך שאינו מוגדר כפיגור. הנערים משתלבים במסגרות יום קהילתיות כגון בתי ספר לחינוך מיוחד.
    הוסטלים לבוגרים צעירים: לגילאי 18 – 30 עם ליקויי למידה, תפקוד והסתגלות. דרי ההוסטל מקבלים הכשרה במיומנויות אישיות וחברתיות, הרגלי עבודה וחיי משפחה. השהות בהוסטל מוגבלת לעד שנתיים שבסופם, לפי התקדמותו, עובר המשתקם לדיור עצמאי יותר בקהילה.
    דירות הכשרה: דירות הוסטל לעד עשרה דיירים לתקופה של עד שנה. משמשות רשות מקומית או מספר רשויות השוכנות באותו אזור.
    בתים קבוצתיים לבוגרים צעירים טיפוליים: מגורים מוגנים לתקופה ממושכת, לעד 14 דיירים עם בעיות תפקוד והסתגלות הזקוקים להשגחה ועזרה לצורך תפקוד יומיומי.
    דירות טיפוליות: בתים קבוצתיים קטנים המונים שמונה דיירים.
    דירות לוויין: תוכנית המשך להוסטלים שיקומיים ולדירות שיקומיות. משכנות דיירים זקוקים להשגחה ועזרה אך מסוגלים לנהל חיים עצמאיים למחצה בתחומים של ניהול משק בית, ניהול תקציב, תפקודים חברתיים ותעסוקה.
    מעונות משפחתיים לילדים נכים: קולטים בני 6 – 14 עם נכות פיזית קשה המרותקים לכסא גלגלים ותלויים בזולת במרבית פעולות היומיום. המסגרת שוקדת על פיתוח מיומנויות היומיום וטיפוח הדימוי העצמי של הדיירים בגיל 18 הבוגרים אמורים לעבור לדיור מוגן לבוגרים עם נכויות פיזיות, או למעון לנכים צעירים.

  • 2. neliron  |  12 באוקטובר 2009 ב- 21:30

    ץ
    פקידי הסעד גנבו לי את החיים

    משרד הרווחה והמערכת המשפטית העלו את פקידי הסעד לכמעט כל- יכולים. הורים מסורים ואוהבים הפכו בין רגע לאויבים המתנכלים לילדיהם בתסקירים של פקידי הסעד – אין מבקר ואין מפקח – מאין נובעת הזכות?
    09/10/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס

    אינפוגרפיקה : ודים ברסדצקי/אפוק מדיה
    "בשנים האחרונות תופעת פקידי הסעד הפכה למכת מדינה", אומרת עו"ד תמר טסלר, "יותר ויותר נשמעים קולותיהם של גברים ונשים כאחד, שאינם מסוגלים לעמוד מול המערכת והפקידים הממונים מטעמה".
    על כתפי פקידי הסעד מוטלת אחריות עצומה. עובד סוציאלי המקבל מינוי ממשרד הרווחה ותפקידו להיפגש עם הצדדים המעורבים ולהגיש לבית המשפט תסקיר אובייקטיבי המציב במקום הראשון את שלומו וטובתו של האזרח הנזקק, מבוגר או ילד.

    תמר טסלר, עורכת דין עצמאית המתמחה בזכויות הילד טוענת שפקידי הסעד הפכו כבר לעניין שבשגרה בבתי המשפט לענייני משפחה, וכי בית המשפט נותן מקום של כבוד לדעותיו של פקיד הסעד ומייפה את כוחו להיות כמעט כל-יכול".

    אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא המקרה של ל' ממרכז הארץ , אשר עובדת כסייעת במרפאת שיניים של קופת חולים מכבי. ל' מספרת: "ב-6 בינואר 2009 לקחו לי את הילדים. האבא הינו עבריין בארגון פשיעה. סירבו לתת לי הסדר ראייה כשהאבא כן מקבל. אין לי קשר עם הילדים, אני לא יודעת באיזה בית ספר ובאיזה גן הם נמצאים. הגילאים של הילדים שלי הם 5 ו-7. פקידת סעד היא יותר חזקה מבית משפט. הילדים שלי הם בני ערובה בידיים שלהם. אני אמא שכולה לילדים חיים. בית המשפט קבע שהטיפול לשיקולה הבלעדי של פקידת הסעד. פקידת הסעד כתבה שאני אישה מסוכנת, שאני אישה רעה, בניגוד למה שהעיד ד"ר כלב יוסף, פסיכיאטר, שהופיע בפני בית המשפט והעיד שאני אמא נפלאה ושאני זכאית למשמורת של הילדים שלי ואני מסוגלת להורות". בנוסף אומרת ל': "משרד הרווחה הכניס את הילדים שלי למתקן חירום של שירותי הרווחה. האלימות של המדריכים כלפי הילדים שם היא איומה וקשה מאוד", מספרת ל'. "הילד שלי בן החמש אמר לי שהמדריך נתן לו אגרוף בעין. הגשתי תביעה נגד המדריך. הילד עם חבלות יום- יומיות. משרד הרווחה טען להגנתו של המדריך שלילד יש נטייה להיחבל, ושכל שתי דקות הילד נופל ונחבל. הילדים שלי היו מטופלים ב'מכון להתפתחות הילד' בקופת חולים כללית ושם יש ראיות שהם היו בסדר גמור, ועד שהם הגיעו למתקן החירום הזה לא היו להם שום נפילות ושום פגיעות". מאז הילדים הועברו ממתקן החירום וכיום היא אינה יודעת היכן הם נמצאים.

    נ' , מהנדס אלקטרוניקה הנמצא כבר שבע שנים במאבק גירושים, טוען כי התמשכות ההליכים נגרמה בחלקה בגלל פקידי הסעד. "אני דורש משמורת משותפת על הילדים וסעיף זה לא מופיע בחוק. חובות וזכויות של אבות הפכו להיות נזילים בתחום המשמורת של ילדים", הוא אומר. כיוון שבמקרה של נ' לא הייתה הסכמה בין בני הזוג למשמורת המשותפת ונ' דרש זאת בתוקף, תהליך הגירושין נמשך כבר שבע שנים ונדרשה מעורבות של פקיד סעד. בתיק זה הוחלפו בין ארבעה לחמישה פקידי סעד. ולדברי נ' שלושה התפטרו בגללו. "למזלי בגלל טעות של פקידת סעד אני יכול לראות את הילדים שלי היום". נ' מספר שיש תעשייה שלמה של גירושין המפרנסת עורכי דין ועובדי רווחה. לטענתו למערכת הרווחה ולמשטרה יש נטייה לעזור לנשים יותר מאשר לגברים. לדבריו משרד הרווחה הוא המשרד היחיד המסרב לקיים גוף בקרה ופיקוח בלתי תלויים .

    מ' , העובד כנהג מונית, טוען שהתערבות פקידי הסעד סכסכה בין בני משפחתו והחריפה את מצב אמו. "כל הנושא של האפוטרופסות היה לתומי וביוזמתי", מספר מ' . "כשראיתי שהמצב של אמי מתדרדר פניתי למשרד הרווחה לקבל סיוע סוציאלי כי לא היה מי שיטפל בה. הפסקתי לעבוד וטיפלתי בה, אבל לא יכולתי להמשיך כך. הייתי צריך להתחיל לעבוד". אמו של מ' הייתה אז, לפני ארבע שנים, בת ששים ובשלבים ראשונים של מחלת האלצהיימר. בהמלצת פקיד הסעד מונו אביו ואחיו של מ' כאפוטרופוסים לאם. האבסורד הוא שהאם והאב היו אז בסכסוך כספי ביניהם, ולאב יש היום שליטה על כספיה ומצב בריאותה של האם. מ' מספר שמאז האפוטרופסות התחילו לתת לה תרופות פסיכוטיות וכל צורת חייה השתנתה. היא הייתה אישה פעילה שיוצאת כל יום לטייל והיום היא יושבת על כסא גלגלים, לא מדברת, ומשקלה פחת בעשרה ק"ג.

    "אם אדבר נגד אבא שלי, יוציאו אותה מהבית וישימו אותה במוסד סיעודי, ולכן אני שותק", אומר מ' . "מאז, המשפחה שלי מסוכסכת ואני לא נכנס הביתה, אלא פוגש את אמא שלי בשדרה עם המטפלת".

    אינפוגרפיקה ודים ברסדצקי
    פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית ממכללת בית ברל, עוסקת במחקר ובהוראה בנושאים של בירוקרטיה, מגדר, מדיניות חברתית, רווחה ועלייה, מסבירה: "החובה שלנו לילדים היא לפני הכול. ילד הוא אוצר, ציפור הנפש, שבעזרתה עושים עוול למשפחות ולילדים. מדיניות של טיפול בילד במצוקה היא מדיניות המרכזת את הכספים למוסדות. תקציב של כל ילד במוסד הוא בין 7,000–10,000 שקל לחודש". פרופ' הרצוג אומרת שלקחת ילדים מקבוצות שוליים חברתיות – ממשפחות חד-הוריות, אמהות שעובדות בעבודה חלקית או חסרות אמצעים, עולים חדשים ומשפחות גרושות שאין להן אפשרות להגן על עצמן – זו ממש מניפולציה. "מדובר בכשלוש מאות אלף ילדים על פי דו"ח של משרד הרווחה משנת 1997-1998 המוגדרים כ 'ילדים בסיכון', וזה הפך למטבע לשון. יצרו אמונה בציבור שזה מובן מאליו וזו חובה לטפל בהם. פקידי סעד מבחינתם מצילים את הילדים המוזנחים ברמה הפורמלית המוצהרת". אולם בפועל, פרופ' הרצוג טוענת, זהו אסון חברתי. לדעתה חייבים להשקיע את הכספים בקהילה לא במוסדות, ושהילדים יהיו חלק מהקהילה ולא חפץ למשאב כספי, כלכלי או פוליטי המשמן את המערכת.
    עו"ד טסלר נתקלה במקרים שפקידי סעד סילפו את האמת או גרמו להחלטות שבסופו של דבר היו בניגוד מוחלט לטובת הילד. "יש לי תיק שבו פקידת הסעד החליטה להוציא ילד בן עשר המרטיב במיטה לפנימייה בזמן שהייתה אפשרות להעביר את הילד למשפחה המורחבת, לסבתא, מהנדסת בעלת תואר שני העובדת בחברת היי-טק ללא כל עבר בעייתי ועם המלצות מצוינות ממקום העבודה וממקומות התנדבות ושהילד יישאר בקהילה". עו"ד טסלר מסבירה ש- 75 אחוז מהכספים המוקצבים לטיפול בילדים בסיכון במשרד הרווחה מיועדים להעברת ילדים למסגרות סגורות מחוץ לבית ולקהילה. "בגלל התקציב הזה פקידי הסעד מרגישים מחויבים להוציא את הילדים לפנימיות. הדאגה היא לפנימיות ולא לטובת הילד", היא טוענת, ומוסיפה שלפקידי הסעד וגם למשרדי הרווחה אין גוף מבקר המעניש או מרתיע את העובדים. "האם פקידי הסעד הם מעל החוק? ואם כן – מי עושה אותם כאלה", היא שואלת.

    "עובדים סוציאליים בעלי מינוי של פקידי סעד עובדים בדרך כלל עם אוכלוסייה חלשה וחסרת אמצעים, חסרת ידע וכלים לעמוד על זכויותיהם", אומרת עו"ד טסלר, "פקידי הסעד מנצלים מעמד זה בצורה שאינה הולמת את החוקים מטעמם הם פועלים, ובאופן הנוגד את כללי האתיקה המהווים את עמוד השדרה של העבודה הסוציאלית בישראל. פועלים בצורה לא מוסרית".

    עו"ד טסלר מוסיפה כי "יחד עם אמירה נוקבת וקשה זו, יש להדגיש שיש ללא ספק פקידי סעד אשר רואים בעבודתם ייעוד. פקידי סעד אלה הם בעלי רגישות יוצאת דופן, בעלי דאגה כנה לשלומו של החלש, אשר למרות השכר הנמוך ושעות העבודה הרבות עובדים ללא מנוח כדי להיטיב ולשפר את מעמדה של האוכלוסייה החלשה בישראל. לפקידי סעד אלה אני מצדיעה, ומורידה בפניהם את הכובע. אלו הם האנשים העושים את השינוי המהותי ביותר בחברה הישראלית".

    תגובת משרד הרווחה:בית המשפט הוא זה שמחליט על הוצאת ילדים מהבית ועל קביעת הסדרי ראיה ולו נתונה הסמכות לכך .פקידי הסעד הם רק הגורם המייעץ ומי שבסופו של דבר מקבל את ההחלטה הם בתי המשפט

    תגיות: רווחה, פקידי סעד, ילדים
    שיתוף הכתבה פקידי הסעד גנבו לי את החיים
    חדש-הוט הZרקור

  • 3. neliron  |  16 באוקטובר 2009 ב- 20:25

    בקשה למבקר: חקור פרשת האשפוז הכפוי
    מאת: רותי אברהם | 13/07/2009
    כתוב תגובה חזרה לכתבה
    נושא התגובה שם הכותב שעה תאריך
    1 ילד במלכודת? סיישל 13/07/09 19:48
    הבקשה למבקר לחקור את הפרשה האכזרית הזו,לא רק צודקת, אלא מתבקשת מעליה. גם כפייה, גם אכזריות , וגם נזקים שיתכן מאוד שהם בלתי הפיכים. חקירת הנושא חובה.
    כתוב תגובה ל- סיישל
    2 כל הכבוד לאומ"ץ יהונתן ק 13/07/09 21:43
    בחודשים האחרונים פעלה אומ"ץ לתיקון כמה עוולות חברתיות חמורות והיתה מעורבת בכמה פרשות כאובות בהן הנצחת חללי שייטת 13. משפחת מורנו, חיילי צה"ל שחלו במהלך שירותפ הצבאי וכמובן פרשת האישפוז הכפוי של הילד.
    כל הכבוד לאומ"ץ
    כתוב תגובה ל- יהונתן ק
    3 סיפור קוקואי לילית 13/07/09 22:10
    משרד הבריאות עומד לו מנגד ושולח מכתב לאם -" תהיו בריאים" הוציאו דיבת האם רעה והרחיקו את הילד מחבריו ל4 חודשים – איסור ביקורים.כל כך הרבה עבירות מהכנופייה הפסיכיאטרית ועובדיי הרווחה.צוות אכזרי בבית החולים זיו , שכלא את הילד העדין הזה בחדריי בידוד דחף לו זריקות בכוח וקטטרים בלילה ללא נוכחות האם. הילד שכולו חמלה בודהיבטית- ילד טבע מקסים. מה חטאו ?שכבלו את אימו באזיקים כדי שלא תתערב במסכת העינויים. לא התירו לפסיכיאטר המחוזי גרינר לבקרו גם כן. ולולא הוא ועמותת אומץ , ולולא הנזק החמור שנגרם לצוארו לא היו מפסיקים בעינויים.יש לבטל אישפוז כפוי במדינת ישראל.! לאלתר . ולהעמיד בראש המערכת אנשים ראויים , אנושיים, חמים. אוהביי אדם. ולא סאדסטים כוחניים. פניה נרגשת למבקר המדינה-בדוק את המתרחש מאחוריי גדרות התייל ובמחלקות הסגורות – קן הקוקיה. יש ילדים רבים שם עדיין עקומיי צואר מהתרופות ומזיליי ריר.
    כתוב תגובה ל- לילית
    – כולם אוהבי אדם וילדים שם שימי אופטומטריסט 14/07/09 00:02
    כתוב תגובה ל- שימי אופטומטריסט
    – תשים את הילד שלך שם לילית 14/07/09 13:02
    אם כל כך נפלא שם- למה שלא תשלח את ילדיך במקום לקייטנה לחופשת תרופות פסיכיאטריות בהזרקה וקשירות. במחלקות הסגורות ברחביי הארץ?
    אחמד ופואד יטפלו בך טוב!
    אופטומטריסט עיוור
    כתוב תגובה ל- לילית
    4 יצחק קדמן קיבל אות אומ"ץ הערות והארות 13/07/09 22:42
    בשנת 2005 קיבלת יצחק קדמן אות אומ"ץ כנראה מאז התעייף, כדאי שיתעורר.
    לד"ר אלי גרינר מגיע אות מופת מתנועת אומ"ץ.
    ישר כוח לאריה אבנרי!
    כתוב תגובה ל- הערות והארות
    – גם לאבנרי מגיע פרס כזה קומץ 13/07/09 23:44
    כתוב תגובה ל- קומץ
    – קדמן רודף פירסום חולני זנב של שועל 13/07/09 23:48
    דר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד עשה את כחלצ הקריירה שלו עלך גבם של ילדיםן אומללים וחסיר ישע.הוא רץ לכל מיקרופון וחיז ראחרי כחל מצלמת טלוויזיה.אומ\,ץ העניקה לו אות הקרה בתקוה שהההכרה הצחיבוטית צעודד אותו להמשיך. למרבה הצמער בפרשת האישפוז הכפוי של הילד הוא כשל ופישל מאחר שהפך לגרופי של שופטת הנוער הראשית שהתנהלותה המקצועית זכתה באחרונה לביקורת נוקבת.קדמן חייב להתפור מתפקידו
    כתוב תגובה ל- זנב של שועל
    5 עם כל הכבוד למוסד יש לבטלו רזומה 14/07/09 00:28
    הואיל ולמבקר אין "שיניים" וכל דוחותיו עבי הכרס מושלכים לארון הספרים המאובקים.אני מציע הצעת חוק בתקופת משבר כלכלי: לבטל מוסדות שאף אחד לא כיבד את דעתם בפועל.וזאת מטעמי חיסכון כספים לציבור.אם אין אמצעים לאכוף את הביקורת של המבקר ומהר,אז זהו בזבוז כספי משלם המיסים.
    זה הופך מוסדות ציבוריים לגו'בים בלבד.


להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

Trackback this post  |  Subscribe to comments via RSS Feed

עמודים

קטגוריות

לוח שנה

אוקטובר 2009
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

Most Recent Posts

 
%d בלוגרים אהבו את זה: