11 באוקטובר 2009 neliron

רפואה תעסוקתית

מביאים את העבודה הביתה צילום: גטי אימג' בנק ישראל

שיום שלם אתה שומע סיפורים של אנשים שנמצאים בצד האפור והעצוב של החיים, זה נוגע בך"

בארה"ב נוהגים לדבר על טראומטיזציה משנית, שמשמעה ההשפעה שיש לטראומה שעבר אדם אחד על מישהו שהיה עד ראייה או שמיעה לה. בדרך כלל מדובר במצבים שבהם מי שעבר טראומטיזציה משנית מפתח בעצמו סימפטומים פוסט-טראומטיים הדומים לאלה של הנפגע עצמו"

200 רופאים, מומחים ואנשי צוות רפואי עונים לשאלותיכם. לחצו כאן

מחקר: עובדים סוציאליים פגועים יותר נפשית
רבים מאיתנו מתקשים להתנתק מהעבודה גם כשאנחנו בבית, אבל מחקר חדש קובע שלעובדים סוציאליים שמטפלים בבעיות של אלימות במשפחה קשה יותר. הם סובלים מנדודי שינה, חווים את העולם ככוחני ופוגעני והופכים ביקורתיים וחשדניים יותר כלפי בני הזוג שלהם
מירי בן-דוד ליוי
פורסם: 06.10.09, 13:05
כמעט כולם לוקחים את העבודה הביתה. גם אם לא באופן פיזי, הרי שלפחות בראש. אבל יש כאלה שאצלם העבודה מתערבבת בחיים הפרטיים בצורה כל כך אינטנסיבית עד שהיא פוגעת באיכות החיים. כזוהי למשל עבודתם של העובדים הסוציאליים שמטפלים בבעיות של אלימות במשפחה.

"אם אני צריך לבחון איך העבודה שלי כעובד סוציאלי נוגעת לחיי האישיים, אני בהחלט מוצא שלעבודה שלי יש השפעה משמעותית עליהם ," אומר יאיר ,(38) עובד סוציאלי במחלקת הרווחה בעירייה. "אחרי שיום שלם אתה שומע סיפורים של אנשים שנמצאים בצד האפור והעצוב של החיים, זה נוגע בך. אתה מקשיב, מעכל, מנסה להכיל ואולי גם קצת להדחיק, אבל בסוף זה נוגע בנקודות רגישות ומנגן לך על מיתרים שמזכירים את הבית, את המשפחה האישית שלך.

"כך, למשל, במחלקה שלנו יש תיק של משפחה עם זוג הורים וארבעה ילדים. הילדים בגילים דומים לאלה של ילדיי, והאבא מכה אותם ואת אשתו ומתנהג כמו דיקטטור. קשה לי מאוד להתנתק מהסיפור הזה, שנחשב מהקשים שמטופלים אצלנו, ואני מרגיש את זה באוויר בבית. גם כשאני מתפקד כבן זוג עדין ואבא קשוב, עולים אצלי הבזקים שגורמים לי זעזוע של ממש ."

טראומטיזציה משנית
ד"ר ענת בן-פורת חקרה 143 עובדים סוציאליים שמטפלים בבעיות של אלימות במשפחה במקלטים לנשים מוכות ובמרכזים למניעת אלימות מצפון ועד אילת, ועוד 71 עובדים סוציאליים שעובדים בשירותי הרווחה אך לא עוסקים באלימות במשפחה. לכולם היא חילקה שאלונים מפורטים שבדקו את מצבם הרגשי והאישי במהלך עבודתם ולאחר מכן ניתחה את התשובות.

המחקר, שנעשה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן בהנחייתה של פרופ' חיה יצחקי, הושלם לאחרונה

נדודי שינה כסימפטום (צילום: idex open)
לאחר ארבע שנות עבודה, והמסקנות שעולות ממנו חד-משמעיות: מטפלים שעוסקים בבעיות של אלימות במשפחה מושפעים מאוד מעבודתם, ויש לה השפעה על רווחתם הנפשית, על חייהם האישיים ועל יחסי הזוגיות שלהם.

"הרעיון לבדוק את הנושא נולד מתוך העבודה שלי בעבר כעובדת סוציאלית במקלט לנשים מוכות של נעמת ," מספרת ד"ר בן-פורת. "הרבה מילים נכתבו על ההשפעה שיש לחוויות טראומטיות על הנפגעים עצמם, אבל לא על מי שמטפלים בהם. בשנים האחרונות יש מגמה לבדוק גם את ההיבט של המטפל, ועולה השאלה כיצד הטיפול בנפגעי טראומה משפיע עליו ."

בארה"ב נוהגים לדבר על טראומטיזציה משנית, שמשמעה ההשפעה שיש לטראומה שעבר אדם אחד על מישהו שהיה עד ראייה או שמיעה לה. בדרך כלל מדובר במצבים שבהם מי שעבר טראומטיזציה משנית מפתח בעצמו סימפטומים פוסט-טראומטיים הדומים לאלה של הנפגע עצמו.

נוהגים לדבר גם על טראומטיזציה עקיפה, שמשמעה השינוי שהמטפל עובר בחוויה העצמית שלו ושל העולם סביבו בעקבות הטראומה של המטופל, כגון שהנחות היסוד שלו על העולם ועל בני האדם מתערערות.

"שני המושגים הללו חדשים יחסית ," אומרת ד"ר בן-פורת. "עד היום הם נבדקו באוכלוסיות שונות, כמו מטפלים בניצולי שואה או מטפלים בנפגעי אסון מגדלי התאומים. כשלעצמי, התעניינתי מאוד בנושא הזה וגיליתי שהוא כמעט לא נבדק בתחום האלימות במשפחה ."

חלומות וסיוטים
"יש כלים שונים לבדוק טראומטיזציה משנית ," מסבירה ד"ר בן-פורת את אופן עריכת המחקר. "כך, למשל, השאלון שחולק למטפלים בדק אצלם סימפטומים פוסטטראומטיים שקשורים למטופל. שאלתי אותם שאלות כמו 'האם הרגשת כאילו חווית מחדש את הטראומה שחווה המטופל שלך '? או 'האם היו לך חלומות או סיוטים הקשורים לטראומה של המטופל '? מטפלים שסובלים מטראומטיזציה משנית עלולים לסבול מבעיות שינה, הם חוזרים מהטיפול ויש להם פלאשבק של מה שנאמר בו, והם לא מסוגלים לשים את זה בצד.

"מטפלים שסובלים מטראומטיזציה משנית מתקשים מאוד להתפנות רגשית לדברים אחרים. במקרים רבים הם נמנעים מדברים שמזכירים להם את המקרה הטראומטי, כמו סרטים עם אפילו מעט אלימות. אצל חלקם יש תחושה של קהות חושים, ולעיתים אפילו ייאוש ובידוד מהסביבה. עם זאת, יש לציין שבמחקר שערכתי נמצאה אצל רוב הנבדקים טראומטיזציה ברמה בינונית ולא ממש חריפה ."

י' ,(32) שהשתתפה במחקר, סיפרה: "לפעמים אני לא מצליחה לסחוב את מה שחוויתי בעבודה הביתה ולהבדיל בין גופי, נפשי ורוחי לבין עבודתי. קורה שאני רגישה לרעש בצורה מוגזמת ומתקשה להתמודד עם מצבים שבהם מישהו כועס עליי. תחום האלימות סוחט אותי רגשית, אני חוזרת הביתה מותשת עם סף גירוי נמוך ותשישות נפשית ."

משתתפת אחרת סיפרה שהיא סובלת מתחושת חשש מתמשכת, מעומס נפשי, מעייפות נפשית ולעיתים גם מייאוש. "אני עסוקה במחשבות על דברים שקורים בעבודה, וזה שואב ממני הרבה אנרגיה ," סיפרה. "לעיתים אני חוזרת מוצפת או מודאגת ביחס למטופליי וזקוקה להכלה. בזמן האחרון דבר חדש מטריד אותי – אני דואגת איך יהיה בן הזוג שיבחרו בנותיי, למרות שהן עדיין ילדות קטנות. לפעמים, ממש מחוץ לכל פרופורציה, אני חשדנית וביקורתית כלפי בן הזוג שלי ומפרשת התנהגויות שלו כאלימות. אני מתייחסת לאירועים ולהתנהגויות במשפחתי באופן מקצועי וביקורתי, והידע גורם לי לראות את הדברים באופן חמור יותר ."

"אחד הממצאים המעניינים שהתגלו במחקר ," אומרת ד"ר בן-פורת, "הוא הבדל מובהק בין עובדים סוציאליים שעוסקים בתחום האלימות במשפחה לבין כאלה שעובדים בתחומים אחרים. השינוי השלילי העיקרי הוא בתפיסתם של הראשונים את נושא הזוגיות. בתחום הזה יש בהחלט טראומטיזציה עקיפה, כשנושא הזוגיות נבחן פתאום דרך משקפיים של כוח, שליטה ואלימות. כך למשל העובדים הסוציאליים שהשתתפו במחקר – ובאופן טבעי הרבה מהם היו נשים – סיפרו שהם בוחנים את המערכת הזוגית שלהם מחדש ומבררים אם היא מאופיינת בשליטה.

"שינוי שלילי נוסף שמצאנו קשור לשינוי בתפיסת האנושות. העובדים דיווחו שכתוצאה מתחומי עבודתם העולם נתפס בעיניהם כעת כמקום פחות בטוח. הם סיפרו שאיבדו את התמימות, שהאנושות נתפסת על ידיהם ככוחנית ולעיתים פוגענית, ולכן הם הפכו לחשדנים ."

נושא רגיש
סיפורה של גלית (שם בדוי ,35 ,( הוא דוגמה להשפעת העבודה על חיי הזוגיות של העובדים הסוציאליים ועל תפיסת עולמם. גלית החלה לעסוק בתחום האלימות במשפחה לפני כשש שנים, ארבע שנים לאחר שנישאה. לדבריה, מאז היא מרגישה שהיא בוחנת את יחסיה עם בעלה ואת התנהגותו כלפי ילדיהם בחשדנות ובביקורתיות שלא היו שם קודם.

"בלי קשר לאופיו של בעלי ולהיותו אדם לא אלים בכלל, יש מין תחושה כזו של רגישות יתר שלי להערות ולהתנהגות שלו. אם הוא עונה לטלפון שבו מחפשים אותי ושואל 'מי זה ,' אפילו הטון הזה מתפרש אצלי כשליטה. כך קורה גם כשהוא מתערב בחשבון הבנק ושואל אותי על מה ירדו אלף שקל.

"כל העניין הפך להיות רגיש מאוד אצלי, ואולי אפילו קצת מעוות. אבל צריך להבין שאני פוגשת יום-יום נשים מוכות שהיו צריכות לתת דין וחשבון לבעל על כל מילה שאמרו, וזה משפיע, למרות שאני יודעת שזה לא המקרה שלנו" .

ד"ר בן-פורת, בשורה התחתונה, כמה מהעובדים הסוציאליים שהשתתפו במחקר שלך הרגישו פגועים?

"כ 40%- מהנבדקים העידו שהמקצוע פוגע ברווחה הנפשית שלהם. חלקם חוזרים הביתה מותשים נפשית, חסרי סבלנות,

מדוכדכים ועייפים ברמה הרגשית. מצאנו גם קבוצת סיכון מובהקת – עובדים צעירים שאין להם ותק ממושך ועובדים שחוו טראומה בעבר. כל אלה הם בעלי סיכון גבוה יותר לטראומטיזציה משנית ."

זה אומר משהו לגבי הצורך להעדיף עובדים סוציאליים מבוגרים ומנוסים יותר?

"יש אילוצים. שוק העבודה כל הזמן מתחדש, והרי צריך להתחיל ממשהו, מה גם שלצעירים יש הרבה מה לתרום. מה שכן, צריך להתייחס לקבוצה הזו ברגישות. אני נמצאת בקשר עם משרד הרווחה, שהיום מודע מאוד לצורך להשקיע בעובדים ולספק להם הדרכה צמודה. הצרה היא שלפעמים אין את המשאבים לכך ."

ובכל זאת, האם העבודה הסוציאלית בתחום הקשה של אלימות במשפחה פיתחה אצל העובדים גם מיומנויות חיוביות?

"ללא ספק. המטפלים דיווחו על פיתוח אסרטיביות, שליטה על כעסים, מיומנויות תקשורת, עבודה על הקורבן והתוקפן שבתוכי, יכולת לווסת כעס ותוקפנות והתמודדות עם קונפליקט בצורה קונסטרוקטיבית. בנוסף, הקבוצה הזו דיווחה גם על מודעות רבה יותר לצורכי הזוגיות וההורות, כך שלצד השלכותיו השליליות של הטיפול בהחלט קיימת גם צמיחה ."

מודעות פרסומת

Entry Filed under: Uncategorized

One Comment Add your own

  • 1. neliron  |  12 באוקטובר 2009 ב- 21:44

    הקיצוצים שנעשו בתחום הרווחה והתעסוקה בשנים 2003-2002 נותנים היום את אותותיהם על אנשים צעירים שהיו ילדים בשנים ההן. כך עולה מנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום העוני הבין-לאומי. בשנת 2007, חלה עליה בשיעור המוותרים על מזון בשל קשיים כלכליים, נמסר מהלשכה
    04/10/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס

    העוני במדינת ישראל מתייחס תמיד לאותם האנשים אלא שהעוני נעשה עמוק יותר כל שנה. רוב העניים הם אנשים עובדים. לא מדובר באנשים עצלנים. לדברי ליה לוין, עובדת סוציאלית המלמדת מדיניות חברתית באוניברסיטת תל אביב ומנהלת בארגון למיצוי זכויות חברתיות לאוכלוסיות שחיות בעוני קיצוני בתל אביב, העוני קשור במידה רבה למקבלי ההחלטות, כדוגמת שינוי המדיניות של נתניהו בשנים 2003-2002 בתחום הרווחה והתעסוקה.

    מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אינפוגרפיקה: ודים ברסדצקי/אפוק מדיה
    מנתוני העוני שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2007 ,21 אחוז מבני 20 ומעלה דיווחו שויתרו על אוכל בשנה האחרונה עקב קשיים כלכליים, לעומת 14 אחוז בשנת 2003. שיעור החרדים שויתרו על אוכל כפול משיעור החילונים – 30 אחוז לעומת 15 אחוז. מחצית מהערבים ויתרו על אוכל בשנת 2007, שיעור שהוא יותר מכפול לעומת שנת 2003.

    ככל שעולה ההכנסה לנפש כך יורד שיעור המוותרים על אוכל. בקרב משקי בית בעלי הכנסה נמוכה עד 2,000 שקלים ברוטו לנפש חלה עלייה של 41 אחוז המוותרים על אוכל בעוד שבקרב משקי בית בעלי הכנסה גבוהה מעל 4,000 ש"ח ברוטו לנפש, לא חל כל שינוי בשיעור זה.

    בשנת 2007 , 28 אחוז חשו עניים לעומת 31 אחוז בשנת 2003. יותר מ-70 אחוז מאלה שחשו עניים בשנה האחרונה ויתרו בשל קשיים כלכליים על חימום או קירור מספיק של הבית, על ביטוח רפואי משלים ועל טיפולי שיניים.

    פרופ' יוסף קטן מבית הספר לעבודה סוציאלית והחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב מסביר את פער בין מי שמרגיש עצמו עני למי שהוא עני: "החרדים לא יגידו שהם עניים למרות ששיעור העוני בקרב החרדים הוא גבוה יותר משום שהמדידה היא בזמן הנתון. יכול להיות שבזמן נתון לאדם היה יותר כסף ולא מעבודה אלא מרכוש. החרדים מסתפקים במועט, כי הם בחרו בדרך חיים זו. הם חיים במסגרות קהילתיות התומכות אחד בשני, ולכן הם עניים לפי מדד הכנסה ולא מרגישים עניים. כנ"ל לגבי ערבים, גם הם חיים בקהילות שתומכות ועוזרות".

    לדברי פרופ' קטן לפי הדו"ח לא קיים שוויון לפי הכנסות. "הפערים החברתיים בישראל גבוהים מאוד ביחס לכל המדינות המערביות. אנו מתהדרים שאנו משתייכים לעולם המערבי. מספר העניים גדול ממספר העניים שנמצאים בסיכון לעוני.

    מהו סיכון לעוני? הנתונים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגישה הם נתוני הסיכון לעוני. אלה הם מונחים שנקבעים לפי איפה קו העוני עובר. בפועל יש יותר עניים".

    וזאת בגלל שיטת הבדיקה של ממוצעי ההכנסה. קו עוני משתנה ככל שהשכר במשק גבוה יותר במעמד הבינוני ומעלה כך קו העוני יעלה. בעוד שמספר העניים ששכרם נמוך לא משתנה והשפעתם על הממוצע לעומת מי שכרו גבוהה הוא נמוך. מכאן שאם קו העוני עולה או יורד הוא אינו משפיע על מספר העניים והכנסתם.

    דו"ח הביטוח הלאומי שהתפרסם מציג נתונים על העוני מבוסס על ההכנסות בלבד ולא על ההוצאות. יש משפחות שמשתכרות מעט אבל יש להם הכנסות נוספות כמו רכוש, ירושה וכן הלאה.

    בשנת 2001, 21 אחוז מאוכלוסיית ישראל הייתה בסיכון לעוני ובשנת 2007 השיעור עלה ל-30 אחוז. במדינות האיחוד האירופי הייתה יציבות בשיעור הנפשות בסיכון לעוני, כאשר, השיעור הממוצע במדינות האיחוד האירופי הוא כמחצית מהשיעור בישראל כ 15 אחוז. בישראל, שיעור המשפחות מרובות הילדים גבוה יותר מהשיעור באיחוד האירופי וכן מספר המפרנסים במשקי בית אלה קטן יותר. גורמים אלה מסבירים חלק ניכר מהפער הרחב בין ישראל לאיחוד האירופי בסיכון לעוני במיוחד בקרב ילדים.

    ד"ר דני פילק, מרצה בכיר בתחום הפוליטיקה והממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובמכללה החברתית ויו"ר הרופאים לזכויות אדם אומר כי "שמסתכלים על הפער בין ישראל לאירופה יש שתי סיבות עיקריות לפער: האחת היא שמספר הילדים בישראל גבוה יותר, והסיבה השנייה היא שמספר המשפחות שבהן רק אחד מבני הזוג עובד גדול יותר בישראל. סוג זה של הסברים מניח שהאחריות היא על הקרבן. מדיניות של הקצאת מקומות עבודה והשקעה בחינוך ישנו את המאזן".

    "במונחים בין-לאומיים ישראל היום הרבה יותר עשירה מאשר לפני עשרים שנה, והיא נחשבת למדינה עשירה", מסביר ד"ר פילק. ישראל נמצאת במקום העשרים בין המדינות העשירות בעולם ובמקום נמוך מאוד בדירוג העוני. "חלוקה שונה של העושר הלאומי יביא נתונים שונים לגמרי. יש לנו שעורי עוני והדרה שאין לאף מהמדינות העשירות מלבד ארה"ב. אחת הבעיות היא שארה"ב הפכה עבורנו למודל לחיקוי פוליטי ותרבותי. לצערנו אנו יודעים לחקות טוב". לדברי ד"ר פילק, אפליה והדרה בין האוכלוסייה הערבית ליהודית מבחינת מבנה משק הבית, הבדלי מקומות עבודה באזורים של אוכלוסייה שהעובדים בהם מרווחים הרבה פחות, מדיניות של הפחתת מיסים לאוכלוסייה העשירה שמרוויחה יותר – כל אלה גורמים להגדלת הפער .

    "המאפיינים של הטיפול בתופעת העוני חייבים להיות רב מערכתיים: ביטחון סוציאלי, ראיה רב תחומית בנושא תעסוקה, אמהות – הקלות ותנאי שוק העבודה לאמהות עם לילדים קטינים, חינוך, ורפואה ציבורית", אומרת ליה לוין. "הדרה חברתית היא מצב שבו החברה לא רואה אנשים שחיים בעוני, מבחינה גיאוגרפית רובם גרים בפריפריה, וגם אין להם כוח פוליטי, אין להם שופר בכנסת ולא ברשויות הציבוריות. מדובר באנשים שרוצים לעבוד, אנשים אינטליגנטים, מוכשרים שרוצים לתת למשפחה שלהם".

    לדבריה ככל שהזמן עובר ואנו לא מטפלים בעוני ממדיו גדלים ומעמיקים והפערים גדלים. לוין מציינת שהמקומות רבים בעולם כן התמודדו עם בעיית העוני בהצלחה. באזורים רבים בצפון ארה"ב טיפלו הרשויות בעוני בצורה רב מערכתית ויש תוצאות טובות. יש לדעתה מודלים טובים נוספים שפעלו במקומות שונים בעולם וצריך לבחון אותם ולאמץ את אלו המתאימים לארץ.

    פרופ' קטן מסביר שבאופן כללי אין שיפור במדיניות הממשלתית לאורך השנים ואין שיפור במצב העוני. "הנתונים מראים על הרעה ואין ניסיון רציני להתמודד עם מצב העוני ואין מי שעוסק בנושא בצורה רצינית. אחת הבעיות היא שהעניים עובדים ומשתכרים מעט, ואין תכנית והחלטות ברורות לטווח ארוך. המצב יעשה גרוע יותר, הנתונים מדאיגים ואין ניסיון להתמודד בצורה כוללנית עם המצב".
    תגיות: עוני, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה


להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

Trackback this post  |  Subscribe to comments via RSS Feed

עמודים

קטגוריות

לוח שנה

אוקטובר 2009
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

Most Recent Posts

 
%d בלוגרים אהבו את זה: