פקידות סעד מכות שנית

22 באוקטובר 2009 neliron

הרשימה התפרסמה באתר BSH.

דומה שפקידת הסעד ירתה חץ שיש לו כתובת אחת בלבד, והיא להתחיל בהליך של מסירת הקטינה לאימוץ, בלי לבחון חלופות אחרות. על אף שבמסגרת ההליכים שעל פי חוק האימוץ נדרשות עוד שלוש משוכות משמעותיות עד אשר יהא ניתן לראות את המשפחה המבקשת לאמץ את הקטינה כהוריה ולהציגם בפניה ככאלה, מצאה פקידת הסעד לעשות קיצורי דרך גם בעניין זה ולהציג את הקטינה בפני אחרים כאביה ואמה.

כך קבע השופט פנחס אסולין, שופט בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, והורה להוציא את הילדה, תינוקת בת שנה וחצי, מהוריה המאמצים משום  ש ה ה ל י ך   ל א   ה י ה   ת ק י ן.

בכתבה נאמר כי התינוקת נולדה לאימה הנרקומנית ועל האב הביולוגי לא נכתב דבר. אין בכוונת מאמר זה לטעון כי במקרה הנ"ל יש להשאיר את התינוקת אצל הוריה הביולוגיים ואין בכוונתי לטעון כי יש להוציאה משם; לא זה הנושא העומד בפנינו לדיון.
לפנינו עוד מאמר ביקורת על התנהלות רשויות הרווחה (פקידות הסעד) ובהחלט אתייחס בהקשר זה לפרשת "תינוק המריבה", עליה כבר הגבתי בעבר.

המקרה המתואר לעיל חמור ביותר. התינוקת שהיא בת שנה וחצי עברה כבר חמש משפחות בגלל מחדלים של שירותי הרווחה – מחדלים שהם כביכול פרוצדוראליים, אך ברור לכל כי הפרוצדורה במקרה זה היא חלק מהמהות.
להבהיר:

  1. חודש וחצי לאחר לידתה נלקחה התינוקת והועברה למשפחה אומנת.
  2. האם האומנת נכנסה לניתוח ואז החליטו בשירות הסוציאלי להוציא את התינוקת ולהעבירה למשפחה מאמצת – וכך נעשה עוד בטרם התקבל צו אימוץ מבית המשפט.
  3. משום שההליך היה לא תקין הוצאה הילדה מהבית השלישי והועברה למשפחה אומנת חדשה.
  4. שוב הועברה התינוקת למשפחה מאמצת – גם הפעם בטרם אישר זאת בית המשפט. האישור ניתן רק בדיעבד, לאחר מעשה.

הוריה הביולוגיים של התינוקת נאבקים עליה ולפרשה זו אין עדיין סוף.

אני סבורה שעדיין זכורה לנו פרשת "תינוק המריבה" הצרובה בתודעתנו כ"משפט-שלמה המודרני" אשר הסתיימה בשם "טובת הילד" – ב…"טובת ההורים" – המאמצים.
נכון להיום, ל"תינוק המריבה" יש אחות שהוא לא יודע על קיומה, יש לו זוג הורים מולידים שנאסר עליהם לראותו או לבוא עמו במגע, ויש לו זוג הורים מאמצים שאוהבים אותו כל כך עד שבאהבתם זו מנעו ממנו את הוריו הביולוגיים – אשר אולי אינם עשירים כמוהם, אך הם אזרחי המדינה, אנשים משכילים, עצמאיים ולבטח אינם נרקומנים או שייכים לשולי החברה והם ראויים וכשירים להיות הורים כפי שרובנו כשירים לכך.

אכן, רוב הציבור הולך שולל אחר מגמת התקשורת להציג את ההורים הביולוגיים בצורה שלילית כדי ליצור לחץ ולגיטימציה לטובת ההורים המאמצים. בצורה מגמתית זו, הוסטה תשומת לבנו מההליכים הלא תקינים שביצעה הרווחה (פקידת הסעד) בחסות בית המשפט, אשר היווה חותמת גומי למצב שהוא עצמו יצר ואישר – מצב אשר לימים היה בו נוח לטעון אך ורק טענה אחת בלבד והיא: "טובת הילד".
להזכיר, ככל שהזמן עבר, (בשל הליכים משפטיים ארוכים), וככל שהילד גדל – כך הלך והתחזק הטיעון השמנוני: "טובת הילד".
הציבור בינתיים התעסק בשאלה – מי ראויים יותר להיות ההורים לילד, במקום להתעסק בעוול הנוראי שנעשה לזוג ההורים הביולוגיים שנגזל להם ילדם. יש לדעת, לגבי כל הורים, יהיו טובים ככל שיהיו, יש וודאי אי-שם הורים טובים יותר, ולפיכך, ספק רב האם לשקול מי יותר טוב לילד – זהו שיקול ראוי.

והפלא ופלא… חודשים ספורים לאחר מכן, שוב נפגשנו עם אותו מושג מעורפל "טובת הילד", יציר רשויות הרווחה. הפעם הגדילו הרשויות לעשות ובשם "טובת הילד" איימו על הורים "כתומים" (מתנגדי ההתנתקות) בהוצאת ילדיהם ממשמורתם… והיינו כחולמים.

אבסורד מגוחך זה היווה תמרור אזהרה נוסף, עוד אבן דרך בתהליך מסוכן וחד-סטרי שבו פקידות הסעד מתפקדות כשליחות האלוהים (אם לא כממלאות מקומו) וחורצות גורלות.

בשתי פרשיות אלה הבעתי את דעתי על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם – פרוצדורה אשר ייתכן כי לא תמיד היא משרתת את טובתו האמיתית של הילד.

להבהיר, (והבהרתי גם אז), ישנם מקרים אשר בהחלט מצדיקים הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם: הורים מתעללים, הורים המסכנים את ילדיהם… אולם גם אז, כך מסתבר, החלופות שמספקת המדינה (משפחות אומנות, משפחות מאמצות ופנימיות) – אינן בהכרח ברירה טובה יותר. לא אחת, לא שתיים ולא שלוש קראנו כתבות קורעות לב על נערים ונערות שנוצלו מינית על ידי משפחות אומנות, ילדים שעברו התעללות מינית בפנימיות וילדים שנאלצו להתגלגל ממשפחה למשפחה, שלא בטובתם, כבמקרה הנ"ל…. כמובן, כי יש מקרים אחרים בהם משפחות אומנה ומשפחות מאמצות אכן מצליחות להציל נפשות והן ממלאות את תפקידן נאמנה.

עדיין יש מקום לשאול ולבדוק, שמא עדיף להשקיע משאבים בהורים ביולוגיים הזקוקים לעזרה (בעיקר כלכלית, אך גם: הדרכה, ליווי, תמיכה, ככל שמתגלה שיתוף פעולה), מאשר להשקיע במוסדות שמוזכרים לעיל?!
להבהיר, משפחות אומנה מקבלות כסף מהמדינה, הפנימיות מקבלות תקציבים פר-ילד ותעשייה שלמה של אנשי מקצוע מתפרנסת מנושא זה. בהרבה מאוד מקרים, מענק חודשי של חמשת אלפים שקלים (הכולל גם הדרכה וליווי) יפתור למשפחה שלמה את הצורך להוציא מתוכה שלושה ילדים ולפזרם בין מוסדות שונים בארץ – בעלות גבוהה פי שלוש, פי ארבע ופי חמש למשלם המיסים.

והנה, הפרשה המוזכרת למעלה, שהתפרסמה היום ב"ידיעות אחרונות", יום שלישי, 21.2.2006 בכתבתו של רונן טל, שוב מעלה את אותם סימני שאלה:


מדוע זה פקידות הסעד כל כך ממהרות להוציא ילדים מהבית ולא לפעול על פי ההליך הקבוע בחוק?

שמא פרשת "תינוק המריבה" שהסתיימה לשביעות רצונן חיזקה את ביטחונן כי כך אפשר "להתבצע"?

שמא פקידות הסעד קיבלו "אור ירוק" מבית המשפט ומהציבור כולו לקחת את החוק לידיים בידיעה כי בית המשפט "יעצום את עיניו" ואחר כך, לכל היותר, "ינזוף" בהן, כפי שעשה בפסק הדין שבפרשת "תינוק המריבה"?

אני מקווה כי תשובתו של בית המשפט בפרשה זו תסמן את תחילתו של עידן חדש ותרסן את כוחן של פקידות הסעד.

אני מקווה כי הביקורת שהוטחה בפקידת הסעד בפרשה האחרונה אינה רק מס-שפתיים וכי פקידות הסעד ישתמשו ביתר אחריות וביתר מוסריות בסמכויות הנתונות בידיהן – שכן בגורלות בני אדם מדובר.


מודעות פרסומת

Entry Filed under: Uncategorized

One Comment Add your own

  • 1. neliron  |  26 באוקטובר 2009 ב- 23:07

    ביום חמישי נסענולהביא את ביתנונסעתי עם המלווה חברה לערד הזמן של הנסיעות היה מ5.30 בבוקר עד 11 הגענו לערד ב12 נפגשנו עם ל. מחכה בתחנה בערד עלינו לאוטבוס ב12 30 מזל שנזכרתי בבאר שבע שתמיד ל. אומרת שהיה רעבה נזכרתי בנסיעות שלי לפנימיה מהבוקר ללא אוכל גם ביתי סיפרה שבפנימיה אינה מקבלת אוכל פעם אחת ש"ש קנתה לה אוכל וידעתי שהיא רעבה המלווה שלי התפלאה למה אני קונה והבינה מיד הילדה רעבה הגשתי לה את הציפס והפלאפל ושתיה מאושרת הילדה שלי צוחקת מחבקת אמא בואי נלך מכאן ,עלינו לאוטובוס הענו לבאר שבע לא היה רכבת נסענו באוטובוס שעתיים עד תלאביב האוטובוס מפוצץ חילים סטודנטים והורים עם ילדים הגענו לתל אביבה שעה כבר 16 מצאנו אוטבוס לנתניה אין כבר אוטובוס הביתה הגענו ב17.30 יום שלם 12 שעות השלב האחרון בבקשתה של השופטת איבחונים ל2 אחיה על חשבון ההורים אישור לקטנה מרופא התפתחותי פעמים לפקידת הסעד ואחרונה בבקשות מדינת ישראל איבחונים הכל ההורים שילמו נסיעות אוכל זמן איבחונים פסיכולוגים ונוריולוגיים
    עשינו את האיבחון של לירון אצל הפסיכלוגית הקלינית שמצאנו .
    בתוך 3 חודשים ביצעתי את דרישות בית המשפט אך פקידת הסעד לא נחה מתקשרת לעורך הדין מתקשרת לפסיכלוגית ללא אישורנו .
    ל. חזרה מלאה בכינים בסוכות עשיתי לה טיפול אך בפנימיה היא לא מקבלת משחה לכינים השער מלא כינים לירון מצאה על הכרית הורודה כינה חפפתי לה עם משחה טיפלתי וניקיתי אותה היא הודתה לי ואמרה אף אחד לא מטפל בי ואוהב אותי כמו אמא שלי
    החזרה לערד נאלצנו בגלל דרישות פקידת הסעד להחזיר את ל. באותו היום .
    נסענו לבאר שבע בשעה 16-20 הגענו ברכבת ואוטבוס לערד ב19-30 ההסעה הגדולה והחדשה של הפנימיה אספה את ל. נפרדנו בנשיקות הגעתי ב12 בלילה לתל אביב לא היא לי אוטבוס הביתה עליתי לקו לאמא שלי והלכתי ברגל הגעתי ב1-30 למחרת הגעתי הביתה עם מתנה לכל ילד לבת בת 3 משאית חול לבן בן ה7 משחק מילים לילד בן ה9 משחק מלחמה וללירון משחק חי ששיחקנו אצל הפסיכלוגית .
    חזרתי הביתה עצובה משאירה את ביתי האהובה בידי זרים חסרי לב
    מזל שהעורך דין סירב שאני אגיע במוצאי שבת כי לעולם לא הייתי מגיעה איתה
    כל התהליך הוא מכספנו שלנו הרווחה לא משתתפת בדרישות רק משנוורת ענים
    עלות איבחונים 1400 לילד נורילוג 700 כפול 2 איבחון פסיכלוגי לבקשת בית המשפט
    2400 ש"ח והכל על חשבון ההורים כך מדינת ישראל מחלישה אוכלוסיות חלשות
    וזה בנוסף לקורס הורים פרטי בעלות 4800 ש"חעל חשבון ההורים כשזה לא השביע את פקידת הסעד היא דרשה מסוגלות הורית אצל ד"ר כלב שהרבה חברים טובים הסבירו לנו שללכת אליו זה ידוע מראש איבחון לטובת הרווחה .
    עלות נסיעות 18 נסיעות 4 – 500 שח ו14נסיעות 300 ש"ח
    מספר ימים שההורים איבדו 18 ימים כדי לבצע את מה שמדינת ישראל מבקשת כדי שלא
    יכלאו את ילדיהם בפנימיות .
    למען עתיד ילדינו ,ביתי חזרת עצובה בכית בפרידתך מאבא כתבת לי מכתב מרגש ושמרתי אותו אצלי , אמרת שיציאות הביתה הוגבלו בגללי ואין אינטרנט בפנימיה בגלל איסור של המנהל אני יודעת שלא תגיעי השבת הביתה כשכולם יצאו ולטקס החינה שאת כל כך רוצה לא יתנו לך לבוא לחתונה אין סיכוי שאוכל לבוא לקחת אותך אם לוקח 12 שעות אסור לך לבוא לחתונת אחי למרות שקניתי לך שמלה ונעלים למרות שיש לך בגד לחינה החלטה גזענית ונקמנית של פקידת סעד אשכנזית למנוע ממך את המשפחה שלך אמרת דברים קשים אם לא יתנו לך להגיע ,ילדתי את אסירה ללא זכויות
    ילדה בת ערובה בת 10 בידי מנהל פנימיה ופקידות סעד .אני יודעת שתכעסי ואין לי איך לנחם אותך רוע כזה לא פגשתי מתי מתי אלוקים תרסן את כוחן של פקידות הסעד
    שהסמכיות שבידן תליות בגורלות ילדיםללא זכויות בישראל שאין לו אח ורע במדינות
    דמוקרטיות .


להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

Trackback this post  |  Subscribe to comments via RSS Feed

עמודים

קטגוריות

לוח שנה

אוקטובר 2009
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

Most Recent Posts

 
%d בלוגרים אהבו את זה: