אם ללא זכויות

מי יעזור לי? ביקשתי עזרה, מעל 60 בקשות במהלך שנה אחת, ולא נותנים לי לראות את ילדיי.

דואר נכנס X

10 Comments Add your own

1. neliron | 24 באפריל 2010 ב- 07:39

מי יעזור לי? ביקשתי עזרה, מעל 60 בקשות במהלך שנה אחת, ולא נותנים לי לראות את ילדיי. דואר נכנס X
השב
לורי שם טוב תמר, שיר, רווחה, עמנואל, עמנואל, עיתון, נעמי, עיתונאית, מעיין, ליאורה, ליאורה, כרמלה, יעל, ידיעות-7, ידיעות, ידיעות, ידיעות, ידיעות, ידיעות, ברק, אלעזר, אבישג, navon200, Maya, hyativ, dbrosh
הצג פרטים 09:36 (לפני 40 דקות)
איך יתכן שאפילו לא אחד עוזר ולצידי עומד?

מסוגלות הורית יש לי (מצורף), ואף בחקירת המומחה בבית משפט (מצורף), שב על דבריו המומחה ואמר שאיננו חוזר מדבריו, ושמשמורת הילדים תהיה אצלי כל זאת מ- 10/08! מצ"ב הדפים הרלבנטיים, שכן הפרוטוקול כאורך הגלות.

הילדים שלי נחטפו ב- 06.01.09 חודשיים לאחר שנקבע כי הילדים אצלי, והמומחה קובע כי אני לא מסוכנת לילדיי. כיצד הפכתי לפתע לאמא טאליבן? זו עבודה של אתי דור פקידת סעד לחוק הנוער.

פקידות הסעד הן המחליטות בבית המשפט, והשופט ממלא פקודות, לא נותנים לי לראות את ילדיי גם לא במרכז קשר.

השופט נפתלי שילה, החליט שאני צריכה לממן מסוגלות הורית גם לגרוש וגם לי, כדי לבחון האם אני ראויה לפגוש את ילדיי במרכז קשר.

האם גזירת אלוהים היא זו שמונעת ממני לראות את ילדיי?

למה התקשורת מחרישה את העובדה, כי להורים זכות לראות ילדיהם? כמוני ישנם הורים רבים שפקידי סעד מונעים מהם לראות את ילדיהם. נא לפנות אלי, ואשלח רשימה של הורים.

יגאל עמיר הרוצח רואה את בנו. למה אני לא?

יפעת קידר ואלעזר בן לולו המושיעים שלי, התחלתם בכתבת תחקיר. למה אין המשך?

הילדים שלי נחטפו ממני, בטענה שאני אמא "אלימה ומסוכנת".

לחמתי לטיהור שמי, ואכן הצלחתי בכך בענק. כל תיקי תלונות השווא של הגרוש ופקידת הסעד, ללא יוצא מן הכלל, נסגרו כולם, ואף שלחתי לכם זאת.

הטענה שהוציאה ממני את הילדים שלי "אלימות", ושגרמה לפקידי הסעד לחטוף את ילדיי, לא קיימת.

אז בבקשה, שאחד מכם, אחד ולא יותר. רק אחד אני צריכה שיעזור לי. לפגוש את ילדיי.

עורך הדין היחידי שהסכים לייצג אותי בתיק הקשה, היה רז משגב, שאף הגיש עתירה לבג"ץ.

ברם העתירה נדחתה, בלא נימוק, כשהשופטת פרוקצ'יה קובעת, כי מאז שנחטפו ילדיי כל הגורמים החליטו שעלי לשתף פעולה עם פקידי הסעד, ואיננה מתיחסת כלל וכלל לעובדה שסיבת חטיפת ילדיי, איננה קיימת יותר, שכן הסיבה היחידה והעיקרית היתה "אלימות" ומשהיא לא קיימת, הרי שיש להשיב לי את ילדיי.

אז יש לי את כל החומר סרוק, ואשלח את מה שצריך.

שרק אחד יהיה לצידי.

בבקשה לעזור לי לראות את ילדיי.

ברור שאינני מתכוונת לעבור מסוגלות הורית נוספת, לאחר שזו כבר נקבעה שיש לי. שימת הלב, שהשופט מפנה אותי לעשות מסוגלות הורית במכון שלם שעובד מטעם משרד הרווחה, זאת אומרת שד"ר מרדכי שרי המומחה, יכתוב בדיוק מה שתאמר לילי שמי פקידת הסעד, כך שברור שמדובר מבחינתי באובדן כסף, אובדן זמן, וברור ש"המומחה" יפסוק שלא אראה את ילדיי, שכן הוא מקבל תיקים מטעם משרד הרווחה.

לורי שם טוב,
אמא של אורם ואריאל, בני 5 ו- 7 שנים.
050-8846712

הנה התמונה האחרונה שצולמה על ידי כשנתנו לי לקחת את ילדיי. הכל עשיתי למען ילדיי.
2. neliron | 16 במאי 2010 ב- 15:13

http://pkidat-saad.blogspot.com/2010/03/blog-post_13.html
3. neliron | 17 במאי 2010 ב- 04:57

חנה סלוצקי פקידת סעד ארצית לחוק הנוער, מאיימת על לורי שם טוב: "אם לא תורידי את הפרסומים שלך נגד העובדים הסוציאליים, לא תראי את ילדייך לעולם"! דואר נכנס X
השב
לורי שם טוב iherzog
הצג פרטים 23:20 (לפני 8 שעות)
הודעה לתקשורת

היום בשעה 14:38, בהיותי במקום עבודתי, כשלקוחות יושבים מולי, אני מקבלת שיחת טלפון מחנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער.

בשיחה זו, אומרת לי חנה סלוצקי: "תגידי, מי נתן לך את הטלפון הסלולרי שלי?" השבתי לה שהטלפון שלה, איננו חסוי, והוא מפורסם בכל מקום. הטלפון של חנה סלוצקי: 050-6223377.

אומרת לי חנה סלוצקי: "חשבתי על זה הרבה. אם את רוצה לראות את הילדים שלך, אז תורידי את הפרסומים שלך נגד אתי דור ולילי שמי, (פקידות סעד לחוק הנוער, מלשכת הסעד רמת גן) ואל תכתבי נגד העובדים הסוציאליים".

עניתי לחנה סלוצקי שהפרסומים שלי על פקידות הסעד, לגיטימיים, נכונים ומשקפים מציאות כואבת וקשה, ונכתבים מתוקף היותי עיתונאית.

אמרה לי חנה סלוצקי: "אם לא תורידי את הפרסומים שלך נגד העובדים הסוציאליים, לא תראי את ילדייך לעולם!".

עניתי לה: את זה בית משפט יחליט. אמרה לי גב' חנה סלוצקי: "תמשיכי בשלך, ואנחנו לא ניתן לך לראות את ילדייך".

הילדים שלי בני ערובה בידיה של הפושעת חנה סלוצקי. ילדיי בני ערובה של כת המוגדרים כעובדים סוציאליים. הפושעים הללו שמשמשים כבית דין שדה לכל דבר וענין, חוטפים ילדים, מבצעים ועדות החלטה, מוציאים לפועל וקוברים את הילדים שלנו במוסדות שלהם.

חרף העובדה, כי הוכחתי בראיות ובעובדות את פשעיהם של פקידי הסעד שחטפו את ילדיי מגן הילדים ומבית הספר ביום 06.01.09,כי ביצעו מחטף זה בצורה בלתי חוקית, ללא סמכות וללא שהיתה להם סיבה לחטוף את ילדיי, לא הושבו אלי ילדיי. ומזה שנה לא ראיתי אותם.

חנה סלוצקי, אשפה מצחינה שכמותך, הטבע חזק יותר מכל דבר.

חנה סלוצקי – מאחר ואני עובדת קופת חולים – כל שיחות הטלפון שלנו מוקלטות, לצורך בקרת איכות.

מנהלת המשרד שלי, נכחה ושמעה את איומייך נגדי.

4 לקוחות שישבו מולי, יתנו עדות על איומייך נגדי.

חנה סלוצקי חתיכת בריונית, פושעת, עבריינית דרדקית.

תלונה על איומייך תוגש למשטרת ישראל.

תמונה עדכנית של חנה סלוצקי מצ"ב.

לורי שם טוב
אמא של אורם ואריאל
http://lory1969.wordpress.com
4. neliron | 18 במאי 2010 ב- 15:24

http://pkidat-saad.blogspot.com/2010/05/blog-post_09.html
5. neliron | 18 במאי 2010 ב- 15:28

איילה שטגמן דוברת השדולה למען זכויות הילד בכנסת
ילדים הולכים לאבדון – בפנימייה

אלימות והתעללות מינית קשה [צילום אילוסטרציה]
הרחקת ילד לפנימייה יוצרת תנאים המאפשרים אלימות והתעללות מינית קשה אחוז ניכר מאסירי בתי הסוהר הם בוגרי פנימיות ישראל שיאנית עולמית בהרחקת ילדים מבתיהם למוסדות

▪ ▪ ▪
תגיות: כבוד האדם וחירותו
לפני ימים אחדים נחרדנו שוב לקרוא ולשמוע על בתי בושת ליחסים סאדו-מאזוכיסטיים. נותנות ה"שרות" הן נערות חוסות מפנימיות. מי שתיווך בין הנערות ללקוחות, היה סרסור, שניצל את מסכנותן של נערות הפנימיות. לרגע קט הוזכרו הפנימיות בחדשות. בתי המחסה המאוד שנויים במחלוקת לילדים ונוער, שהוצאו מבתיהם ומחיק משפחותיהם. כל אחת ואחד מסיבותיו הוא.

בדברי להלן, אני מבקשת להפנות זרקור לתחום עלום כמעט, שאין מרבים לעסוק בו. הפנימיות לנוער חוסה. בעשורים האחרונים חלה התדרדרות קשה במצב רוב הפנימיות בארץ. אחוז ניכר מילדי הפנימיות נמצאים במצב נפשי קשה במהלך השהות בהן. רבים מהם סובלים מנטיות אובדניות, בעיקר בקרב הבנות. לילדי הפנימיות אין מנגנונים אפקטיביים להגשת תלונות, כיוון שהתלונות לא מביאות כל שינוי. לא מתבצע שום פיקוח ראוי על התנהלות הפנימיות. התנאים ברוב הפנימיות מאפשרים בקלות בלתי נסבלת אלימות והתעללות מינית קשות.

ישראל – שיאנית עולמית בהרחקת ילדים מבתיהם

כ-75 אלף ילדים חיים בארץ מחוץ לביתם, לאחר שהורחקו למוסדות. שיא עולמי בהרחקת ילדים מבתיהם. בממוצע, כ-5,000 ילדים מורחקים כל שנה מביתם, פי 10 בערך מהמקובל במערב. האחראיות להרחקת הילדים הן "ועדות ההחלטה", ולא בתי משפט. כיום פועלות בארץ יותר מ-400 פנימיות. עלות החזקת ילד בפנימייה מגיעה עד כ-100,000 שקל בשנה. קרוב ל-90% מההשקעה הציבורית הכוללת בילדים בסיכון בישראל, מוקצים לילדי המוסדות. ההשקעה הציבורית בהחזקתם של ילדי המוסדות, מגיעה לפחות לכ-5 מיליארד שקל מידי שנה.

רוב מוחלט של הילדים הקטנים בישראל, שהורחקו מבתיהם הושמו בפנימיות. למרות קיומם של מחקרים אמפיריים, המוכחים את הנזקים הנגרמים לבריאות הנפש של ילדים קטנים, הגדלים בתנאי מוסד. ישראל היא גם שיאנית העולם בהרחקת ילדים בעלי מוגבלויות, למוסדות חוץ ביתיים. בוגרי הפנימיות נימנים בין המובילים במקבלי שירותיו והשפעתו של משרד הרווחה.

יכולתם של בוגרי הפנימיות להסתגל לחיים עצמאיים בקהילה לוקה קשות לפי כל המדדים. בפועל אחוז ניכר מהאסירים בבתי כלא בארץ הם בוגרי פנימיות. לפיכך, יש לפעול לאלתר לחקיקת חוק אומנה, לתקן את חוק הנוער המיושן ולפעול לפתרון הבעייה בפתרונות קהילתיים ולא בפנימיות.

יש סתירה מהותית בין עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והפגיעה הקיצונית והאכזרית בזכויות אזרחיות בסיסיות של ילדים מורחקים והוריהם בכל שלבי הטיפול המערכתי בהם. ישראל מחויבת ליישום האמנה הבינלאומית לזכויות הילד משנת 1991. 4 עקרונות הבסיס באמנה הם: איסור אפליה, טובת הילד, שיתוף הילדים בהחלטות הנוגעות לחייהם ותנאי התפתחות אופטימליים. מסתבר כי אף עיקרון לא יושם בארץ. אילו עקרונות בסיס אלו היו מיושמים כלשון האמנה, רובם המוחלט של אותם ילדים לא היו כלל מורחקים מהקהילה.

מרכזי החרום הם מוקדים להתעללות בילדים

במקום לפתח שירותים קהילתיים, יזם משרד הרווחה החל משנת 1993 את הקמתם של 9 מרכזי חירום, הפועלים כמוסדות נעולים, לצורך אבחון וקבלת הכרעות משפטיות. בפועל, מרכזי החירום הם במקרים רבים מוקד להתעללות מוסדית בילדים השוהים בהם ובהוריהם. מרכז החירום לא יכול למשל לקבוע לעולם שהרחקת ילד מהקהילה הייתה שגויה, כיוון שוועדת ההחלטה שהיפנתה את הילד למרכז, היא גם זו שצריכה לאשר את המלצות מרכזי החירום.

במתכונתם בישראל, אין למרכזי החירום מקבילה בשום מקום אחר בעולם. לפי מחקרים, בכל המדינות הנאורות, פתרון חוץ ביתי ננקט רק כמוצא אחרון. מהמחקרים עולה גם כי אפילו כאשר ילדים חיים עם הורים פוגעים, יש לקשרים ביניהם אלמנטים חיוביים ומשמעותיים עבור הילדים.

בישראל – חובת הדיווח היא חריגה – הדיווחים גדלו ב-20 השנים האחרונות ב-1000%!!

השוואה בין ישראל לשבדיה מגלה, שבעוד שישראל היא שיאנית העולם בהרחקת ילדים, בשבדיה שיעור המורחקים אפסי ומהנמוכים בעולם. למרות זאת בשבדיה, שיעור תמותת הילדים כתוצאה מחבלה, התעללויות וכדומה, הוא מהנמוכים בעולם. בישראל כלל לא ניתן לאתר שום מגזר בו שיעור תמותת הילדים, כתוצאה מחבלות, התאבדויות וכדומה גבוה כמו במגזר של ילדי הפנימיות. כשיש הכרח להרחיק ילד מהוריו, מקובל במערב לשולחו למסגרת חוץ-ביתית המיטבית עבורו. בכל מדינות המערב, רוב מוחלט של ילדים מורחקים, הושם במשפחה המורחבת, או במשפחות אומנה. מנגד, בישראל, הרוב מושמים בפנימיות.

המצב לפי חוק הנוער הוא כה מעוות, עד כי בתי המשפט בארץ אינם רשאים כלל לקבוע את מקום החסות של הילד. אף שמומחי ועדות שונות שבחנו את הנושא המליצו לעגן בחקיקה, שפתרונות השמה יחלו במשפחה המורחבת של הילד או באומנה, ופנימיות יהיו מפלט אחרון, ממשיך משרד הרווחה במדיניות המעוותת, כך שמרבית הילדים המורחקים נשלחים דווקא לפנימיות

להרחיק את ההורה המתעלל ולא את הילד

אחת התשובות המקובלות על פקידי הסעד להרחקת ילדים ממשפחתם היא שהוריהם מתעללים בהם. כאשר קיים חשד מבוסס כזה, תקנת הציבור מחייבת את הענשת מבצע העבירה. בפועל מתברר, כי ביחס לרוב מוחלט של "ההורים המתעללים" לא מוגשים אפילו כתבי אישום בגין חשד להתעללות. אני מציעה, כי כאשר מתגלית התעללות אמיתית, מוטב להרחיק את ההורה המתעלל ולא את הקורבן אחרת המשמעות היא שבאותם מקרים, הקטינים מוכים פעמיים. הם גם קורבנות ההתעללות וגם נענשים על-ידי ניתוקם מהקהילה והמשפחה.

מאז 1989 חלה על כל אזרח חובה חוקית לדווח לרשויות המדינה על כל סוג של חשד לפגיעה בקטינים, או הזנחתם בידי האחראים עליהם. בעקבות שינוי חקיקתי בעייתי זה גדלו הדיווחים על חשדות לפגיעה בקטינים מ-1989 ועד לתקופה הנוכחית ב-1,000% בקירוב. תיקון בעייתי זה לחוק, גרם לעומס עצום על רשויות המדינה וכן לסרבול ושרירותיות בטיפול בתלונות. בעניין זה של חובת דיווח חריגה, ישראל היא ייחודית בעולם.

ההשקעה הציבורית בהחזקת ידי המוסדות בארץ כ-מיליארד שקל בשנה

תחום בעייתי נוסף הוא הבקרה המיידית הנדרשת כדי לפקח על תנועת והוצאת כספים במערך הפנימיות והמוסדות הסגורים לילדים שהורחקו ממשפחותיהם. ההשקעה הציבורית בהחזקתם של ילדי המוסדות בישראל, מגיעה לפחות לכ-5 מיליארד שקל מידי שנה.

סכומי העתק הללו הם בעצם כספי ציבור, ברם הם אינם מגיעים ממקור אחד. הכסף מגיע מכמה משרדים ממשלתיים כמו משרד כהרווחה, משרד החינוך, הרשויות, הסוכנות וכן מתורמים. מאחר שמקורות הכסף רבים, מדגישה שטגמן, אין בקרה ראויה. על כל שקל המוזרם על ילד מתוך הקהילה, מוזרמים 7 שקלים לפנימיות.

מדינת ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מביתם בכפייה והשמתם במוסדות סגורים של משרד הרווחה ו-5 מיליארד שקל מבוזבזים מדי שנה מכספים משלם המיסים, עבור תחזוקת מוסדות סגורים בחסות המדינה.

יש כיום צורך מיידי בתיקון חוק הנוער, הקיים מאז שנות ה-60. החוק מעניק לפקידי הסעד סמכויות בלתי מוגבלות והם עושים כל שביכולתם לא להביא לתיקון החוק, כדי לא לצמצם את העוצמה הרבה המרוכזת בידיהם. האם במדינה מתוקנת ודמוקרטית מתקבל על הדעת, לאפשר לפקידי הסעד להוציא ילד מביתו ומשפחתו, למטרות אימוץ, כאשר העלות העצומה של מהלך לא תקין זה היא על חשבון משלם המיסים?

80% מהילדים בסיכון בישראל מוצאים לפנימיות ולא למשפחות מורחבות או למשפחות אומנה. בעולם המצב בדיוק הפוך – 80% מהילדים בסיכון מוצאים למשפחה מורחבת.

בעבר העלו חברות כנסת הצעות חוק, שהגדירו סדרי עדיפויות בנושא הוצאת ילדים מהבית: העדפה ראשונה – משפחה מורחבת, העדפה שניה – משפחות אומנה ומפלט אחרון – פנימיות. ברם, חוק זה לא יצא עד היום אל הפועל בשל התנגדות משרד הרווחה וגורמי רווחה אחרים, החרדים כי ישמט מידיהם מנגנון משומן היטב, המגלגל סכומי עתק.

זו מערכת המגנה על עצמה בכל מחיר, המגלגלת סכומי עתק והמעונינת להנציח את המצב הקיים, כי כל עוד קיימות פנימיות, לא ננקט שום צעד לטובת פתרונות קהילתיים, שהם הדרך הנכונה.
הכותבת היא דוברת השדולה למען זכויות הילד בכנסת ומי שהקימה את עמותת ע.ל.י.ה. עמותה לזכויות ילדים והורים.
6. neliron | 18 במאי 2010 ב- 15:29

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-48111-00.html?tag=18-26-43
7. neliron | 23 במאי 2010 ב- 07:27

האבסורד הוא שדווקא לאב יש סיכוי גדול יותר לקבל את הילד – עבריין שהורשע בפלילים שמונה פעמים, גם בנסיבות מחמירות, אבל יש לו כסף, וזה מה שחשוב לממסד. "אנחנו מסתכלים על העתיד ולא על העבר", מסבירים גורמי רווחה.
8. neliron | 23 במאי 2010 ב- 07:31

http://israelsocial.wordpress.com/
9. neliron | 23 במאי 2010 ב- 07:31

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169667.html
10. neliron | 23 במאי 2010 ב- 07:54

Neliron כתב/ה

התגובה שלך ממתינה לאישור
מאי 23, 2010 בשעה 9:53 am
פקידות סעד החליפו תפקיד ראות את העתיד גם פקידת הסעד במקרה שלי
ניבאה נבואה תפקיד חדש לפקידות הסעד בארץ המנבאות עתידות דואגות לביתי וחוששות ואינן מסכימות עם השופטת רות בן חנוך שהחליטה להחזיר להורים החזקים והאמיצים את ביתם שהוצאה בגיל 8ביום ההולדת,ונכלאה עד גיל 10 במוסדות הרווחה ואלה הדברים שביתנו למדה ומספרת בטיול לכנרת הצוות הלך לישון באכסניה לעומת המנהל וילדיו שהלכו לישון בבית מלון אנחנו ישנו בחוץללא מקלחת אנחנו אכלנו אוכל אחר והצוות וילדיו אוכל אחר ביתי הרגישה וסיפרה עוד על ילדי המנהל היה להם הכל צעצועים חדשים פלאפונים לנו לא היה כלום אפילו לא חוגים מיד כשחזרה הביתה רשמתי אותה ל3 חוגים אחרי החזרה ללא עזרה כי במדינת ישראל יש מטרה הוצאה ילדים יבוש המשפחה לפני ואחרי אפס עזרה אין שום עזרה למשפחות בעצם הפיתוי היא עזרה והמלכודת היא מציצת מידע ורישום אם המשפחה מתנגדת ומנסה להתנתק מתחיל השלב של הפצת המידע לסביבה כדי לגרום להתרחקות הסביבה מעקב אחרי מעשי המשפחה לדוגמה רבקה ליבנה חוקרת את האב מה האם עושה ומסיירת סביב הביתרינה ברקאי חוקרת את האם מי החליט להכניס אתה ילדים למשגב (החלטה של הקיבוץ המתלוננים הראשיים לרווחה נדב באור , ברקאי ,איתי מרגלית, רונן שמחה )פגיעה בפרנסה של האב ומניעת זכויות בסיסיות יפורסמו בהמשך . האיום בעזרת מניעת מידע לעורך הדין ה6 שאינו מקבל אתהחומר החסוי מראה שהמערכת מגינה ושותפים לה עורכי הדין ,

אם ללא זכויות

כתיבת תגובה

Trackback this post | Subscribe to comments via RSS Feed

אם ללא זכויות

מי יעזור לי? ביקשתי עזרה, מעל 60 בקשות במהלך שנה אחת, ולא נותנים לי לראות את ילדיי.

דואר נכנס X

10 Comments Add your own

כתיבת תגובה

עמודים

קטגוריות

קישורים

כלים

לוח שנה

Most Recent Posts

אם ללא זכויות

מי יעזור לי? ביקשתי עזרה, מעל 60 בקשות במהלך שנה אחת, ולא נותנים לי לראות את ילדיי. דואר נכנס X

שתף

10 Comments Add your own

כתיבת תגובה

עמודים

קטגוריות

קישורים

כלים

לוח שנה

Most Recent Posts

מי יעזור לי? ביקשתי עזרה, מעל 60 בקשות במהלך שנה אחת, ולא נותנים לי לראות את ילדיי.

דואר נכנס X