פרי באושים
31. פנימיית בן שמן הרסה לי את החיים!
יש לי טראומה מהמוסד ה"חינוכי" הזה. צוות חינוכי מתחת לכל ביקורת. המדריכים היו ילדים בני 22 שלא היה אכפת להם מכלום. סבלתי שם מהזנחה נוראית. התפוצצתי מכאבי שיניים ואף אחד לא ירק לכיון שלי. סבלתי מדכאונות, מנטיות אובדניות, חרטתי על גופי עם סכיני גילוח – כולם ראו אבל את מי זה מעניין? המדריך העדיף לנגן עם הח'ברה בגיטרה מאשר לבדוק מה מצב החניכים הפחות סחבקים שלו. סבלתי מאלימות מצד החניכים אבל הצוות החינוכי לא עמד לצידי משום שראה בי חניכה שאינה מצליחה להשתלב חברתית ולכן (כמה ברור) הבעיה בטח בי. החניכים שם מזעזעים – ילדים אכזריים מבתים אכזריים. הסגל אנטיפט ואימפותנט. בן שמן זו דוגמה מצוינת לאוזלת ידה של מחלקת הרווחה בישראל – זו שאמורה לדאוג לכל אותם ילדים תלושים ואבודים שנזרקים לפנימיות.
חבל שאני לא מצליחה להדחיק את התקופה הנוראית הזו.
תמר , גבעתיים (11.02.08)
המלצתך נרשמה. תודה.
32. אכן פרי הבאושים של התוכנית עם הפנים לקהילה
שר הרווחה הרצוג והאוצר מסרבים בתוקף לאמץ חוק שיחייב את המדינה לספק סידור חוץ ביתי לכול ילד נזקק. היום נקבע מספר הילדים אותם ניתן לסדר על פי מכסות ולא בהתאם לצרכים והשרים מציעים להגדיל את המכסות במידה זעומה במקום לבטל את שיטת המכסות המביאה למצב עגום זה.
עובדתעם ילדים בסיכון , המרכז (12.02.08)
להמלצה על תגובה זו לחצו כאן
3 Comments Add your own
כתיבת תגובה
Trackback this post | Subscribe to comments via RSS Feed
האתר של ל......הילדה החטופה כלואה בנרדים ערד 
1. neliron | 16 באוקטובר 2009 ב- 20:16
פסיקה
ראשי / בריאות/רפואה דת ומסורת חברה ומשפחה משפט פסיקה תרבות | הגדל גופן הקטן גופן
בלוגים / הבלוג שלי
הדוא"ל שלי
טלפון: 03-9345666
News1.co.il
פקס: 03-9345660
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ענבל בר-און עיתונאית
"הקטין גודל לחופש. יש לשחררו מאשפוז כפוי"
להאסה בירת טיבט [צילום: נועם בדין]
כך מכשירים בישראל כליאת ילדים
ענבל בר-און
ניצן הורוביץ יוזם חוק לאיסור כליאת ילדים * הוא מתייחס אך ורק לכליאת ילדי עובדים זרים בידי משטרת ההגירה * ומה אם מדובר בילד שהוגדר כלוקה בנפשו על-ידי עובדת סוציאלית? האם אז כליאתו תהפוך כשרה? * הכוח להגדיר הוא הכוח להגביל
לרשימה המלאה
בקשה למבקר: חקור פרשת האשפוז הכפוי
רותי אברהם
תנועת אומ"ץ מבקשת ממבקר המדינה לחקור התנהלות המערך הפסיכיאטרי בפרשת אשפוז כפוי של נער בן 13 * הנער "שוחרר" בסיוע שופט * אומ"ץ: המועצה לשלום הילד חטאה ליעדיה
לרשימה המלאה
אומ"ץ: להקים ועדה לבדיקת "האשפוז הכפוי"
רותי אברהם
תנועת אומ"ץ דורשת הקמת ועדת בדיקה בפרשת אשפוזו בכפייה של נער בן 13 תוך הפרת החוק * בפנייה לממלא-מקום שר הבריאות: על הוועדה "להגן בחירוף נפש" על הפסיכיאטר המחוזי וסגנו
לרשימה המלאה
> עובדות המקרה
> טענות הצדדים
> קביעות בית המשפט
> תוצאת ההליך
> פרטי ההליך
דברים אלו שנכתבו בחוות דעת מטעם הקטין ואמו אומצו במלואם על-ידי השופט יצחק עמית קטין שאושפז בכפייה, תוך מאבקי סמכות קשים בין הפסיכיאטר המחוזי לבית החולים, שוחרר מאשפוז כפוי מלחמת תרבויות וסמכויות
▪ ▪ ▪
"שנינו ולמדנו "כבולעו כן פולטו", ובאותה דרך בה נכנס הקטין למצבו הקשה והבלתי מוסבר, דרך שאינה נהירה לרופאים המטפלים, יש ליתן לו הזדמנות להיחלץ ממצבו הקשה בעזרת כלים הלקוחים מאותה דרך". את הדברים האלו קבע ( יום א, 12.07.09) שופט בית המשפט לענייני משפחה, יצחק עמית, בדיון בערעור שהגישה אמו של קטין אשר אושפז בכפייה, לשחרורו. באותה פרשה, אשר סוקרה כאן, בחדשות מחלקה ראשונה, כמו גם בכלי תקשורת נוספים, התערבבו מאבקי כוח בירורקטים עם מאבקים בין תרבותיים. ראשיתה של הפרשה באשפוזו של קטין אשר שב עם אימו בטיבט לאחר עיסוק אינטנסיבי במדיטציה. האם אשפזה את הקטין מרצונה, מצבו החל להשתפר, אולם לאחר מספר ימים השינוי לטובה נעצר, והאשפוז, לדבריה הפסיק להועיל לקטין והחל להזיק.
מנקודה זו חפצה האם לקחתו לביתה ולטפל במצבו, אשר לטענתה אינו יכול להלכד על-ידי עולם האבחונים וההגדרות הפסיכיאטריות, בשיטות טיבטיות. לשיטתה, מצבו הינו מצב מוכר בטיבט, מצב בו לוקים אנשים רבים אשר עוסקים במדיטציה, זהו "סוק לונג". האם חפצה לטפל בו בביתה לאור ידיעותיה ברפואה טיבטית, או לחלופין להעבירו למחלקת ילדים ונוער שאינה מחלקה פסיכיאטרית, כמו גם להוציאו ממסגרת של אשפוז כפוי. האם גייסה לעזרתה שורה ארוכה של מומחים אשר ציידו אותה בחוות דעת: בין היתר הוגשו מטעם האם חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער, של פסיכולוגית קלינית, כמו גם של ד"ר אורני זקס, מומחית לרפואה טיבטית. המשותף לחוות הדעת היה שאין באשפוז כפוי, ובהרחקתו ובבידודו של הקטין בכדי להיטיב מצבו, וייטב מצבו בסביבה תומכת וחמה של משפחתו. כן נטען, כאמור, באותן חוות דעת שממצב ה"סוק לונג", שהוא מצב שנוצר ממדיטצית יתר, ניתן להחלים בשיטות טיבטיות בבחינת "הפה שאסר הוא הפה שיתיר" (עמדה שנתקבלה בסופו של יום על-ידי בית המשפט).
בעוד האם מעמתת את השקפת העולם של הרפואה המערבית עם השקפות עולם מתחרות, ועם גישות רפואיות אלטרנטיביות, התקוטטו הפסיכיאטר המחוזי ובית החולים זיו בצפת על סמכויות, וזאת היות וניתן לאשפז קטינים בכפייה הן מכוח חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991, והן מכוח חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960 – הפסיכיאטר המחוזי כמו גם פקידות הסעד ובית החולים זיו בצפת – כולם כאחד הסכימו על הצורך באשפוז כפוי (אם כי הפסיכיאטר המחוזי תמך בעמדת האם ולפיה יש לאפשר לה הזדמנות לנסות גישה נוספת) – אך כל אחד מן הנצים גרס כי הסמכות לבצע את האקט – שלו היא ("שניים אוחזין בסמכות פטרנליסטית, זה טוען 'כולה שלי' וזה טוען 'כולה שלי').
בפסק דין שנראה בראשיתו טכני והפך עם התקדמות השורות, האותיות והפסקאות למהותי, קבע השופט עמית כי אין זו משנה מכוח איזה חוק יאושפז בכפייה הקטין, ובכל מקרה, לצורך אשפוזו בכפייה היה צורך בשיתוף פעולה של גורמי הסעד עם הפסיכיאטר המחוזי (במקום מאבק סמכויות). לאחר שמסיים השופט עמית להדרש לשאלת הסמכות – תוך שהוא מבטל את טענות הפסיכיאטר המחוזי ולפיהן האשפוז הכפוי אינו חוקי משום שלא בוצע דרכו, ודרך החוק "שלו" (חוק האשפוז הכפוי)- אלא דרך פקידת הסעד והחוק "שלה" (חוק הנוער) – הוא עובר לשאלת הטיפול בקטין.
לאחר שבדק את מירב חוות הדעת קבע השופט עמית כי בנסיבות שבהן טיפול תרופתי ופסיכולוגי אינו משפר את מצב הקטין, ובנסיבות שבהן הסכנה היחידה שלו לעצמו מתבטאת באי יכולת לאכול באופן עצמאי – אין סיבה להשאירו באשפוז כפוי שכן אימו יכולה להאכילו ולשהות במחיצתו. השופט עמית מאמץ את חוות הדעת של המומחים מטעם האם ולפיה – "הפה שאסר הוא הפה שיתיר", קרי, מקום בו השיטות הטיבטיות הובילו את הקטין למצבו, הן אלו שיכולות לחלצו משם. תחת תנאים המגבילים את האם (עליה לקבל ביקורי פתע של פקידות סעד ולא לעזוב את הארץ) שוחרר הקטין לחיק אימו, משפחתו, ואורח החיים שהוא הורגל בו (גם אם זה אינו נתפס כסטנדרטי בעיניים מערביות).
עובדות המקרה
להסה, טיבט [צילום: נועם בדין]
קטין כבן 14, אשר אמו הינה בעלת תואר ד"ר ועוסקת ברפואה אלטרנטיבית ובתורות המזרח, ואשר חונך במסגרות פתוחות (כגון חינוך פתוח), נסע עם אימו ללהסה שבטיבט, שם פעלה האם למען זכויות הטיבטים. הקטין החל לעסוק שם במדיטציה באופן אינטנסיבי תוך שהוא לומד בשעות אחר-הצהריים עם אימו חשבון, אנגלית ומקצועות נוספים. ביולי שנת 2008 בעת שהותו של הקטין עם אמו בטיבט, החל מצבו הנפשי להדרדר, הוא סירב לאכול וחדל לדבר. באותה עת, ועל-רקע המהומות בטיבט בתקופת האולימפיאדה בסין, נאלצו השניים לעזוב את האזור והחלו לנוע ברחבי סין, הונג קונג וברזיל, עד הגיעם לארץ בחודש מרץ 2009, כאשר במשך התקופה חלה התדרדרות נוספת במצבו של הקטין, והופיעו התפרצויות זעם קשות. עקב זאת הפנתה האם את הקטין לחדר המיון של בית החולים זיו בצפת, והוא אושפז במשך שבועיים במחלקה הפסיכיאטרית של בית חולים זה. הקטין אובחן כמי שלוקה במצב פסיכוטי קטטוני, טופל בתרופות אשר הובילו להעלאת לחץ הדם שלו, מה שהצריך אשפוז במחלקה אחרת לצורך הורדת לחץ הדם.
בחלוף שבועיים, משלא חל שיפור במצבו של הקטין, החלה האם לגלות התנגדות לאשפוז ולטיפול התרופתי ואף טענה כי מצבו הורע עקב הטיפול. לגישתה של האם, הקטין נקלע למצב מדיטטיבי בעקבות עיסוק אינטנסיבי במדיטציה, תופעה מוכרת ונורמטיבית בטיבט שהטיפול בה ידוע שם, ואין מדובר במצב פסיכוטי.
עקב התנגדות אימו של הקטין הוציא הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר ג'ראיסי, הוראת אשפוז וזאת מכוח סעיף 9 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק האשפוז הכפוי"). בחוות הדעת נכתב כי "הקטין גדל בסביבה כאוטית ויוצאת דופן כבר שנים רבות, כי לפחות מחודש יולי 2008 נמצא במצב פסיכוטי-קטטוני, קיבל טיפול תרופתי שלא הביא לשיפור משמעותי במצבו, כי בבדיקה ישב בכסא בראש שפוף, לא שיתף פעולה, לעיתים מלמל לעצמו דברים ולעיתים נראה בוהה והלוצינטורי". ועדה פסיכיאטרית לילדים ולנוער שהתכנסה המליצה לבית המשפט לנוער להאריך את האשפוז הכפוי לפי שיקול דעתו. במקביל, פנתה גם פקידת הסעד לפי חוק הנוער לבית המשפט לצורך הוצאת צו אשפוז כפוי, ובמקביל החלה בהליכים להכרזה על הקטין כקטין נזקק. בית המשפט הורה לוועדה פסיכיאטרית לילדים ולנוער להתכנס שוב ולדון בין היתר בטיפול בקטין בנזעי חשמל.
במקביל, שכרה האם עו"ד אשר פגשה את הקטין, ושאלה אותו לרצונו. הקטין הביע רצונו החד-משמעי להשתחרר מן האשפוז הכפוי.
משהחלה האם לגלות התנגדות לאשפוז הכפוי, החלו להיווצר מחלוקות וחיכוכים בינה לבין הצוות הרפואי המטפל, שיצרו אווירה מתוחה במחלקה וסביב הקטין. לטענת הצוות הרפואי, האם טיפלה בקטין בטקסים שונים, דיקור סיני ופרחים, ונוכחותה העלתה את המתח של הקטין וגרמה להתפרצויות זעם מצדו. האם צעקה והשתוללה במחלקה ובאחד הימים קרא הצוות המטפל למשטרה שהרחיקה אותה ממיטתו של הקטין ואף הוצא נגדה צו הרחקה למשך כשבוע. האם מצדה טענה כי האבחנה שנעשתה לקטין שגויה, הטיפול התרופתי שקיבל לא הועיל ואף הרע את מצבו הן מבחינה בריאותית והן מבחינה נפשית, וגרם לו לתופעות לוואי קשות. האם ביקשה בדיון כי הקטין ישוחרר מהאשפוז הכפוי, יטופל במחלקת ילדים על-ידי רופא שהיא סומכת עליו, ויהיה בהשגחתה.
בית המשפט הורה על אשפוזו הכפוי של הקטין למשך 30 ימים, חרף התנגדות האם שלא התנגדה לעצם האשפוז אלא לאשפוזו בביה"ח זיו בצפת, בו הקטין נחשף תדירות למתיחות עקב המחלוקות בין האם לצוות בית החולים לעניין הטיפול בו.
ביני לביני הפסיכיאטר המחוזי, אשר סבר כי ייזום האשפוז הכפוי מכוח חוק הנוער ולא מכוח חוק האשפוז הכפוי הינו בלתי חוקי, שלח מכתבים בתפוצת נאטו לגורמים שונים, לרבות לבית המשפט. בית המשפט בתשובתו הפנה, בין היתר, את הפסיכיאטר המחוזי להוראות החיסיון החלות על הליכים לפי חוק הנוער, ולכך שהעברת מכתבו לגורמים מחוץ למערכת המשפטית מהווה הפרה של אותן הוראות ופוגעת בקטין.
טענות הצדדים
האם טוענת כי אבחנת הקטין כמי שלוקה במצב פסיכוטי הינה שגויה. מצבו הינו מצב מוכר בטיבט בקרב אנשים שעוסקים במדיטציה כ"סוק לונג", והתרופה למצב זה אינה ברפואה הקונבנציונלית. בכל מקרה, האם אינה מתנגדת לעצם האשפוז אלא לאשפוז בביה"ח זיו בצפת שם היחס עם הצוות עכור.
הפסיכיאטר המחוזי גרס כי האשפוז הכפוי אינו חוקי שכן נערך מכוח חוק הנוער בלא שהקטין הוכרז כנזקק טרם פתיחת ההליכים כנגד המשפחה. הפסיכיאטר המחוזי תמך במכתבו בזכותה של המשפחה לקבל דעה נוספת וטיפול במקום אחר לפי בחירתה, בעיקר כאשר לא חל שיפור משמעותי במצבו של הקטין בתקופת האישפוז. לטענת הפסיכיאטר המחוזי, בסמכותו לקבוע את מקום האישפוז והטיפול ולכן "הרינו פונים בקריאה נרגשת לכבוד בית המשפט לתקן את הטעון תיקון ולאשר קביעתנו כי הקטין יועבר להמשך אישפוז וטיפול במחלקת ילדים ונוער בביה"ח שלוותה – לאלתר!".
קביעות בית המשפט
להסה, טיבט [צילום: נועם בדין]
הפגיעה באוטונומיה המשפחתית המובנית בחוק הנוער – חוק הנוער עוסק באמצעי הטיפול וההשגחה שרשאים לנקוט גורמי הרווחה, בהוראת בית המשפט ועל-פי פניית פקיד הסעד, בנוגע לקטינים נזקקים. החוק פוגע באוטונומיה המשפחתית, באחריות הטבעית של הורים על ילדיהם ובזכותם לקבל החלטות בנוגע לילדיהם, ןמטרתו לאפשר התערבות למען טובת הילד ולהגנת שלומו הגופני והנפשי. הדבר יעשה במקרים קיצוניים וקשים ועל הרשות הציבורית להתאים את סוג האמצעי הננקט, אופיו ומידתו, להיקף הנזקקות של הקטין. בחוק הנוער קיימים שני מסלולים – מסלול רגיל ומסלול חירום.
המסלול הרגיל בחוק הנוער – "המסלול הרגיל" הוא דרך המלך, ולפיו הדיון בעניינו של הקטין נעשה בשני שלבים: בשלב הראשון – הכרזת הנזקקות לפי סעיף 2, ובשלב השני – ההחלטה בדבר דרכי הטיפול וההשגחה המפורטים בסעיף 3 לחוק, לרבות סעיפים 3ב-3ז שנוספו בתיקון תשנ"ה, ואשר מאפשרים הפעלת אמצעי כפייה פסיכיאטרים.
כיצד הגדירה הפסיקה קטין נזקק? – "היותו של הקטין עזוב, מוזנח, מעורב בפלילים או נתון להשפעה רעה או השפעה עבריינית, משוטט או פושט יד, או מקום ששלומו הגופני או הנפשי נמצא בסכנה. סיווג קטין כקטין נזקק מופנה, איפוא, בעיקרו, לילדים המצויים במצבי מצוקה קשים ביותר כשמתלווה לכך פגיעה בהתפתחותם הטבעית והבריאה. מדובר במצבי נזקקות אקוטיים המחייבים את התערבות רשויות הסעד לצורך מתן עזרה".
מסלול החירום בחוק הנוער – המסלול השני, "מסלול החירום" יינקט על-ידי פקיד הסעד ו/או בית המשפט במצבים קיצוניים שאינם סובלים דיחוי לצורך מניעת סכנה לקטין, על-פי סעיפים 11-14 לחוק הנוער. סעיף 12 לחוק, שבמסגרתו ניתנה החלטת בית המשפט לנוער, קובע כי "רשאי בית המשפט בהחלטת ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חירום שננקטו לגביו על-ידי פקיד סעד…".
היחס בין חוק הנוער, לבין חוק טיפול בחולי נפש – הפסיכיאטר המחוזי גרס כי כל עוד הקטין לא הוכרז כנזקק, חוק הנוער אינו חל עליו, אלא אך ורק חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק האשפוז הכפוי"), ועל כן, אשפוזו הכפוי צריך להיעשות מכוח חוק אחרון זה.
הסמכויות לאשפז קטין לפי חוק האשפוז הכפוי – מכוח סעיף 5 לחוק האשפוז הכפוי, מנהל מחלקה פסיכיאטרית יכול לקבל קטין לאשפוז כפוי דחוף, אם מפאת מחלה או הפרעת נפש שהוא לוקה בה הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי, ותוך 48 שעות יש להוציא הוראת אשפוז כפוי, אשר בלעדיה, ישוחרר הקטין. מכוח סעיף 6 לחוק האשפוז הכפוי ניתן להביא קטין לבדיקה פסיכיאטרית כפויה מקום בו הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי (לא בהכרח מיידי) כתוצאה מהפרעה או ממחלה נפשית. בעקבות בדיקה זו ניתן לאשפזו בכפייה לפי סעיף 9 לחוק זה.
הפעלת סעד זמני מכוח חוק הנוער טרם הוכרז הקטין כנזקק – שלא כפסיכיאטר המחוזי, סבור השופט עמית כי בית המשפט יכול להורות על מתן סעד זמני לצורך הפעלת מסלול החירום, מכוח חוק הנוער, גם בטרם הוכרז הקטין כנזקק, בהתקיים שלושה תנאים והם: האמצעי חיוני ומידתי והקטין נזקק. לדברי השופט עמית: "הצורך באשפוז פסיכיאטרי או בדיקה פסיכיאטרית, עשוי להתעורר במקרים של סכנה מיידית לשלומו הגופני והנפשי של הקטין. איני סבור כי המחוקק ביקש לשלול מבית המשפט סמכות להורות על אשפוז כפוי כאמצעי חירום דרך סעיף 12 לחוק הנוער. פרשנות הפסיכיאטר המחוזי משמעה כי לצורך אשפוז כפוי יש לפעול ב"מסלול הרגיל" ולהכריז תחילה על הקטין כנזקק, הליך שעלול להתארך כדי חודשים ארוכים עד לקבלת תסקיר, והמקרה דנן אך יוכיח".
הרציונל למסלול מהיר דרך 'חוק הנוער' – הצורך לאשפז קטין דרך חוק האשפוז הכפוי פירושו הדבקת סטיגמה של "חולה נפש" לקטין (מה גם שמחלת נפש מתגבשת תוך שנים ועל כן לא ניתן להכריז בקלות כי קטין הוא חולה נפש). לעומת זאת, כל שנדרש לצורך הפעלת אמצעי כפייה פסיכיאטרים מכוח חוק הנוער, הינו אך ורק 'הפרעה נפשית קשה'.
מאבק הסמכויות שהתנהל בין הפסיכיאטר המחוזי לבין ביה"ח זיו בצפת – היות והפסיכיאטר המחוזי חלק על סמכותם של גורמי הסעד לפנות לביהמ"ש טרם הוכרז הקטין כנזקק הוא הוציא מטעמו הוראת אשפוז כפוי לפי סעיף 9 לחוק האשפוז הכפוי, ולא שיתף פעולה עם ניסיונותיו של ביה"ח זיו בצפת להכין כדבעי פניה לבית המשפט לצורך אשפוזו הכפוי של הקטין לפי חוק הנוער. גם כאשר בית המשפט הורה לפסיכיאטר המחוזי להכין חוות דעת מטעמו לצורך אשפוז הקטין לפי חוק הנוער, סירב הפסיכיאטר המחוזי לשתף פעולה, כשהוא מתעקש שלו הסמכות הבלעדית בחוק לאשפז בכפייה קטין, טרם זה הוכרז כקטין נזקק.
התייחסות בית המשפט להתעקשות הפסיכיאטר המחוזי לפרש את החוק כהבנתו – "אני נכון להניח שהפסיכיאטר המחוזי מאמין באמונה שלמה בפרשנותו את הוראות החוק. אך עם כל הכבוד לדרכו הפרשנית, לא הוא הממונה על פרשנות החוק אלא בית המשפט. אם סבר הפסיכיאטר המחוזי כי בית המשפט שגה בהחלטתו, הדרך הנכונה היא לערער על החלטת בית המשפט, ולא להתעלם באופן בוטה משתי בקשות דחופות של פקידת הסעד (מיום 7.4.09 ומיום 7.5.09), מהוראת בית המשפט לנוער, ומהוראות בית המשפט המחוזי להמציא חוות דעת. במקום חוות דעת, זכינו לתכתובת ולהתנצחויות מיותרות בין הפסיכיאטר המחוזי וסגנו עם בית המשפט ועם גורמים נוספים (כגון מנהל בית החולים שלוותה), שעה שתפקידם הוא מקצועי ולא משפטי, ובעניינים שבמשפט הם מיוצגים בבית המשפט על-ידי באת-כוח המדינה".
מאבקי הכוח בין ביה"ח זיו בצפת לפסיכיאטר המחוזי – על חשבון הקטין – " בסופו של יום, ובחלוף כמעט ארבעה חודשים מיום אשפוזו של הקטין, אין בפני בית המשפט חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי. בכך לא סייע הפסיכיאטר המחוזי, בלשון המעטה, לפקידת הסעד ולבית המשפט במלאכתם ויש להצר על כך. ככלל, על כל הגורמים הנוגעים בדבר, לשתף פעולה עם פקידת הסעד, להתגייס ולעשות ככל יכולתם על-מנת ליתן את חוות הדעת במהירות האפשרית, כך שאלו יהיו בפני בית המשפט מוקדם ככל האפשר על-מנת שיתאפשר לבית המשפט לקבל החלטה מושכלת במסגרת התנאים הנדרשים לצורך אשפוז כפוי בסעיף 3ה לחוק הנוער….. בית המשפט נחשף, שלא בטובתו, ליחסים עכורים השוררים בין הפסיכיאטר המחוזי לבין המחלקה הפסיכיאטרית בצפת….. במהלך הדיון ביום 9.7.09, אף טען הפסיכאטר המחוזי כי בית החולים בצפת הודיע לו שהוא מנתק עמו קשר, והוא מצידו, הודיע לד"ר וורגפט כי הוא מסיר את הכרתו בו כבודק מטעמו".
האם הגדרת הקטין כנזקק הייתה כדין? – עצם מצבו הבריאותי המדורדר של הקטין כשלעצמו לא הפכה אותו לנזקק, אך עצם סירוב האם להמשיך לטפל בו בביה"ח זיו בצפת לאחר התקופה הראשונית, הפכה אותו לקטין נזקק.
הפגמים הפרוצדורלים אשר נפלו בהליך – ניתנים לתיקון – נכון אומנם שלא ניתנה חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי באשר לקטין, כמתחייב בחוק, אך מכתב מטעמו בן שורה אחת אשר מאשר את החלטת ביה"ח זיו בצפת לאשפזו – מספק. נכון אומנם שהוועדה התכנסה בהרכב חסר אך בנסיבות שבהן התכנסה הוועדה ליד מיטת אשפוזו של הנער, הדבר מספק. נכון אומנם שביהמ"ש לנוער אינו מוסמך לדון כערכאת ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית, אלא אך ורק ביהמ"ש המחוזי, אך ניתן לאמר שבנסיבות שבהן האשפוז נעשה גם מכוח חוק הנוער, – מכוח חוק זה קמה לביהמ"ש לנוער סמכות לדון בערעור על אשפוזו.
האם המשך אשפוזו הכפוי של הקטין הינו לטובתו? – אין חולק כי הקטין סובל מהפרעה, אך הצדדים נחלקו הן בשאלת האבחון והן בשאלת דרכי הטיפול. הרופאים המטפלים סבורים שהקטין סובל ממצב פסיכוטי-קטטוני וזקוק לאשפוז פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי, ואילו המומחים מטעם המערערים גורסים כי מדובר במצב מדיטטיבי, שהקטין יכול לצאת ממנו בעזרתה ובטיפולה של האם בשיטות ובדרכים המקובלות בטיבט במצבים מעין אלו.
הנחות המוצא הנוגעות לאשפוזו הכפוי של קטין – א. ההורה הוא האפוטרופוס הטבעי על בנו, הוא רשאי להחזיק בילדו והוא מוחזק כמי שפועל לטובת הקטין. ב. אשפוז בכפיה הוא פגיעה קשה באוטונומיה, בחירותו, בכבודו ובדימויו העצמי של חולה הנפש ו"יש בו משום אחת הצורות החמורות והמדכאות של שלילת חירותו של האדם" – ב"ש 196/80 טולידנו נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 332, 336. יש לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה ביותר בקטין. אשפוז כפוי הינו האמצעי הקיצוני ביותר, ויש לנקוט בו רק אם לא ניתן להבטיח את שלומו של הקטין באמצעי מתון יותר.
אין זה תפקידו של בית המשפט לשפוט את האם או את אורח חייה דומה כי על האם רובצת האחריות למצבו הנוכחי של הקטין. האם עקרה את בנה מסביבתו הטבעית בארץ לטיבט בגיל 12, לא דאגה כי ישתלב בבית ספר, חשפה אותו לתורות רוחניות בגיל רך, ואיפשרה לו לעסוק בגילו במדיטציה משך שעות ארוכות ביום, מה שהביא אותו, גם לדברי האם עצמה, למצבו הנוכחי. ברם, האשפוז הכפוי לא נועד להעניש את הקטין או אמו. אין זה תפקידו של בית המשפט "לשפוט" את האם על אורח חייה ואמונותיה והיותה שקועה בחיפוש רוחני ובתורות בודהיסטיות למיניהן. השאלה הצריכה לעניין היא, אם ניתן כיום לסמוך על האם שתטפל בקטין כהלכה באם ישוחרר מהאשפוז הכפוי.
האם יש להפקיע את הטיפול בקטין מרשות האם? – האם אינה מתנגדת באופן עקרוני לרפואה המערבית, אלא לשיטתה, לאחר ארבעת ימי האשפוז הראשונים, משהוצא הקטין ממצב החירום שלו, היא בחרה להמשיך ולטפל בו בדרכה. מדובר באישה אחראית אשר יכולה לטפל בבנה ולבקש עזרה במידת הצורך, וממילא לא הוכח כי הקטין נזקק.
חוות הדעת אשר הוגשו מטעם הצדדים – האם גייסה לעזרתה שורה ארוכה של חוות דעת וביניהן חוות דעתו של ד"ר פלשמן ולפיה "לא ניתן לאפיין או לסווג את מצבו על-פי הספרות המדעית המערבית, והדומה ביותר למצבו הוא מה שמכונה טראנס ספונטאני, ומתאים יותר לסיבוך מדיטטיבי כמו תופעת ה"סוק לונג" הטיבטית. … מדובר בתופעה שאינה ברורה דיה לרפואה המערבית ומוכרת יותר בתרבות המזרח, ויש להיפתח ולהיעזר במומחים ובידע שצברה המערערת בתחום על-מנת לעזור להקטין ולנסות למצוא אבחנה מבדלת. אימו של הקטין אינה מסוכנת עבורו אלא מגויסת עבורו וכל ניסיון ליתן להקטין טיפול בניגוד להסכמתה אינו מיטיב עימו", וכן חוות דעת דומה של ד"ר אורני זקס, וכן חוות דעת נוספת של ד"ר נעמי כהן ולפיה "לא יתכן לטפל בקטין במצבו ללא סיוע רגשי ותמיכה של האם שהיא הדמות הכי משמעותית לאורך חייו" וכי "אינני סבורה גם שיש לאשפזו בכפיה. הקטין הוא ילד שגודל לחופש. החופש היה והינו ערך יותר משמעותי בחייו".
יש לשחרר את הקטין מאשפוז בכפייה – גם אם הקטין אינו אוכל בכוחות עצמו, וזקוק להאכלה, אימו המסורה יכולה להאכילו, ואין קשייו באכילה מצדיקים אשפוז כפוי. זאת ועוד – נכון שבראשית הדרך האשפוז שיפר את מצבו, אך לא חל שיפור נוסף, שום טיפול שהוצע לו בבית החולים לא סייע (לא טיפול תרופתי, לא טיפול פסיכולוגי, ולא נזעי החשמל אשר הוצעו לו אך נפסלו). מצבו ממשיך להדרדר מהמשך האשפוז.
אין לשלול שהאם תטפל בקטין בשיטות טיבטיות – "שנינו ולמדנו "כבולעו כן פולטו", ובאותה דרך בה נכנס הקטין למצבו הקשה והבלתי מוסבר, דרך שאינה נהירה לרופאים המטפלים, יש ליתן לו הזדמנות להיחלץ ממצבו הקשה בעזרת כלים הלקוחים מאותה דרך. עמד על כך ד"ר פלשמן בחוות דעתו: "…מאחר שהמדע המערבי אינו יכול לאפיין ולסווג היטב את התופעות של אנשים העוסקים בתחומים אלה, הגישה המדעית מחייבת פתיחות ללמידה מאנשים עם ניסיון בתחומים האלה. אימו של הקטין מומחית ידועה בתחום הרפואה המסורתית כולל הסינית והיא מספיק צנועה ומדעית כדי לגייס מומחים יותר מנוסים ממנה בתחום של המדיטציה בטיבט. כל המידע הרחב שבידיה היא פותחת לכל מי שיקשיב. אין סיבה מדעית כלשהי להימנע מלאמץ את המידע שהאם אספה ולקבוע שמצבו של הקטין, על-פי הבדיקה שלי הנוכחית, ועל-פי תולדות התפתחות ההפרעה מתאים יותר למצב המתואר "סוק לונג" ולתכנן את הטיפול בקטין בהתאם".
תוצאת ההליך
הוחלט על שחרור הקטין בתוך 48 שעות, תוך שניתן לאם (לבקשתה ולרצונה) צו עיכוב יציאה מן הארץ. בית המשפט הורה לאם למסור לפקידת סעד את הכתובת בה תשהה. פקידת הסעד או מי מטעמה יהיו רשאים לבקר את הקטין בכל עת לפי שיקול דעתם, וזאת בכדי לעמוד על מצבו. באם יתעורר צורך בכך, פקידת הסעד תוכל, אם תשתננה הנסיבות, להפעיל את סמכותה כלפי המשפחה ולכפות טיפול או בדיקה פסיכיאטרית כפויים בהתאם לחוק הנוער.
פרטי ההליך
– בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה
– בפני השופט יצחק עמית
– בשם המערערים: עו"ד שמואל ברזני
2. neliron | 4 בדצמבר 2009 ב- 15:48
חפשו אתרים
חדשות בארץ משפט ופלילים
כללי ▪ משפט ופלילים ▪ חינוך ובריאות
צדיק ורע לו?
עדיף לשבת בשקט (אילוסטרציה) צילום: אלי אלגרט
לחץ לחופשת הסקי
המשתלמת ביותר >>
נטוויז'ן מציגה
100MB לשנה מתנה
חשף שחיתות, פוטר מעבודתו – ונעצר על הטרדה
לאחר שאיבד את מקור פרנסתו ברשות המסים והותקף מכל עבר, נעצר רפי רותם בחשד להטרדת שוטרים וחוקרי הרשות. גורמים ברשות המסים: "שלב נוסף בהתעללות בו"
אבי כהן
פורסם: 04.12.09, 10:49
סבלו של חושף השחיתויות. רפי רותם, חוקר ברשות המסים לשעבר שחשף שחיתויות במקום עבודתו ואיבד בשל כך את פרנסתו, נעצר היום (ו') על-ידי המשטרה בחשד להטרדות של שוטרים ואנשי הרשות.
בשנת 2005 חשף רותם כי בכירים ברשות המסים מנהלים קשרים חברתיים עם עברייני רכב תוך כדי חקירה בעניינם. בין השאר הוא חשף כי בכיר במדור החקירות תועד במצלמה נסתרת כשהוא מבקר בביתה של נחקרת ומנחה אותה מה לומר, ובאותה עת מקיים איתה מגעים מיניים בסלון ביתה.
בעקבות כך, החליט רותם להגיש תלונה על ההתרחשויות, אלא שמאז חייו אינם חיים. הוא מצא עצמו מותקף מכל הכיוונים, ובהם בתי המשפט,
אנשי רשות המסים והמשטרה. רותם עצמו, הביע תקווה במשך זמן רב כי המשטרה תביא לגילוי הצדק בעניינו, אך גם כאן נחל אכזבה.
לדברי המשטרה, שעצרה את רותם, הוא החל להטריד את אנשיה ואת חוקרי רשות המסים ואף לאיים עליהם. בעקבות כך הוא נעצר, והמשטרה תבקש לשחרר אותו בתנאים מגבילים בדיון בעניינו בבית משפט השלום שבתל אביב.
גורמים ברשות המסים אמרו בשיחה עם ynet כי ההתרחשות האחרונה היא "שלב נוסף בהתעללות המערכת ברותם". לדבריהם, "אנשים שם לא הסכימו לקבל חושף שחיתויות. כעת גם משטרת מחוז תל אביב החליטה לשתף פעולה ולהראות לו ולחושפי שחיתויות אחרים שזה מה שיקרה למי שיוציא את 'הכביסה המלוכלכת החוצה'".
3. neliron | 4 בדצמבר 2009 ב- 15:49
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3815069,00.html