שי » חדשות » חברה
דעה: תפסיקו להוציא את הילדים מהבית
ישראל היא המדינה מספר 1 בהוצאת ילדים מביתם. למה? כי משרד הרווחה צריך למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים. אבסורד
רוני אלוני סדובניק | 6/11/2009 13:43
על פי הנתונים שפרסמה לאחרונה השדולה למען הילד בכנסת, עולה כי ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית. מסתבר כי 5% מהילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומחיק משפחתם, זאת לעומת 0.5% במדינות המערב.
תלמידים צילום: פלאש 90
נכון, ישנם מקרים בהם אין מנוס אלא להרחיק מיד את ההורים הפוגעים מהילדים, אבל מקרי קיצון אלו הם בודדים, ובמרבית המקרים ניתן היה לשקם את הילדים בתוך המשפחה ולתמוך בתא המשפחתי כולו, אם על ידי ליווי מקצועי, ואם על ידי תמיכה כלכלית וקהילתית.
סיפורם הטראגי של ילדי תימן ממחיש את הקלות ההיסטורית הבלתי נסבלת בה הממסד בישראל קורע זאטוטים מחיק משפחתם מתוך גישה פטרונית, מתנשאת, היודעת טוב יותר מהילדים או מאמהותיהם, מה טוב עבורם.
בשעה שרשויות רווחה במדינות המערב השכילו מזמן לבחון כל מקרה לגופו, תוך תובנה בסיסית כי המקום הטוב ביותר לכל ילד הוא בזרועות אימו, אצלנו עדיין נוהגת השיטה הקומוניסטית הבוחנת את כל המקרים באמת מידה זהה ותוך רמיסה ברגל גסה של כל ניסיון לגמישות ולאבחון פרטני יותר בין מקרה למקרה.
מכסות קבועות להוצאת ילדים מהבית
בישראל חיים כרגע 75,000 ילדים שהוצאו מביתם וחיים בכ-500 מוסדות של משרד הרווחה. מערכת מפלצתית זו לוגמת לקרבה כל שנה 5 מיליארד שקלים למימון השוטף של עובדי הפנימיות, אומנות ומוסדות שונים ומשונים, זאת בשעה שהיה ניתן להפנות לפחות חלק מהסכום לשיקום מקצועי של הילדים בחיק משפחתם.
תקציב אדיר זה המוגדר ומיועד במיוחד למימון הוצאת ילדים ושהייתם במוסדות, הינו סעיף מרכזי וקבוע בתקציב השנתי הכולל של משרד הרווחה. כלל ברזל הוא במשרד האוצר,
לפיו משרד ממשלתי שאינו עושה שימוש במלוא הסכום שאושר לו בשנה מסויימת, לא זו בלבד שלא יגדילו את תקציבו בשנה הבאה אלא אף יקצצו את אותם הסכומים שלא נעשה בהם שימוש.
מצב אבסורדי זה גורם לכך, שמשרד הרווחה הזקוק כל כך לכסף אינו יכול להרשות לעצמו להפחית את מספר הילדים המוצאים מביתם שכן עליו לעמוד במכסות קבועות המגיעות עד אלפי ילדים המוצאים בשיטתיות בכל שנה מביתם, וכשהמולך דורש את ליטרת הבשר, נרתמת כל המערכת כדי לספק את תאבונו.
מרחיקים את הילד במקום את הגורם הפוגעני
שופטי בתי המשפט לענייני משפחה או נוער מהווים למעשה רק חותמת גומי להמלצות של עובדי הרווחה ומאשרים כמעט כל בקשה להוצאת ילד מהבית המוגשת להם. גם עובדי הרווחה אינם אשמים בשיטה, ההנחיות והקריטריונים מונחתים על ראשם מלמעלה, וכידוע הסיבה לכל מדיניות נעוצה בסופו של יום בהיבט התקציבי.
ילדה צילום: חן גלילי
ישראל, כהרגלה, מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות, בהן כבר הוטמעה התובנה כי הדרך הבריאה ביותר לשיקום 99% מהילדים היא דווקא בתוך הבית פנימה, במסגרת שיקום כלל משפחתי. נכון, ישנם מקרים קיצוניים בהם טובת הילד מחייבת הרחקתו מבן משפחה פוגעני, ואולם מדוע לקרוע דווקא את הילד מהבית ולא להרחיק לתמיד את הגורם הפוגע?
נתונים סטטיסטים מלמדים אותנו שוב ושוב כי אחוז הילדים המוצאים מהבית מקרב שכבות העוני והנזקקות הכלכלית הוא גבוה בצורה משמעותית. האם לא הגיעה אם כן העת לשקם משפחות נזקקות אלו, לסייע להן לצאת ממעגל המצוקה וזאת בהפניית התקציב למימון הוצאת הילד מביתו, והקצאתו למשימה הרציונאלית יותר?
בשונה מממשלות עבר כושלות, נקרתה למשרד הרווחה שעת כושר גורלית, משום שבראשו עומד היום שר רווחה בעל נפש יתרה וחשיבה יצירתית, שר שדעתו נחשבת מאד בעיני ראש הממשלה, שר המשפטים ושר האוצר. טוב יעשו אלו ביחד, אם ינתקו אחת ולתמיד את הקשר המעוות בין גודל התקציב של משרד הרווחה ובין מכסת הילדים המוצאים מביתם. המדד להגדלת התקציבים לרווחה צריך להמדד רק על ידי הצלחות בשיקום ילדים בביתם, ולא על פי היקף הוצאתם מהבית.
הכותבת היא עורכת דין, מתמחה בהליכי חקיקה וממשל, פעילת זכויות אדם.
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
י/מדיניצבא וביטחוןבארץבעולםחברהירוקיהדותברנז'הדעותהצג את כל הערוצים…לרכישת מנוי לעיתון מעריב חייגו 6200*
ראשי » חדשות » חברה
הערכה: 1 מכל 5 ילדים בת"א נמצא בסיכון
לרגל ציון יום הדיכאון השבוע טוען פסיכולוג עיריית ת"א כי 20% מהילדים והנוער בעיר נמצאים בסיכון. "צריך להגיע לנוער שלא אובחן", הסביר
nrg מעריב | 6/11/2009 12:46
האם אחד מכל חמישה ילדים ובני נוער בתל אביב נמצא בסיכון? מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית תל אביב, משה אלון, טוען כי 20% מהילדים והנוער בעיר נמצאים תחת סיכון נפשי. הדברים נטענו במסגרת היום הארצי המוקדש לדיכאון שצויין השבוע במרכז ללימודים אקדמיים ובמכון פסגות.
ילד בסיכון צילום ארכיון: sxc
לדברי אלון, 6.4% מהנוער בתל אביב, כ-800 תלמידים, מוגדרים כבעלי סיכון גבוה וחיים תחת צווי בתי המשפט. מתוך 62,500 תלמידים הלומדים במערכת החינוך בתל אביב, מעריך הפסיכולוג כי 60% מאלו שסובלים מדיכאון לא זוכים לטיפול.
"אני מקווה שהתוכנית הארצית למניעת אובדנות ולטיפול בדיכאון תאפשר חשיפת נתונים כוללים ותגיע גם אל נוער שלא אובחן בעבר כשרוי תחת סיכון", אמר אלון. לדבריו, הנתונים על הנוער בסיכון בעיר נמסרו על דעת כל גורמי הרווחה והפסיכולוגיה בתל אביב עימם התייעץ.
"האבחון קשה יותר ככל שהילד צעיר יותר"
פרופ' עמירם רביב, מהמרכז ללימודים אקדמיים, הגיב לדברים וטען כי מדובר בנתון מפתיע לרעה על נוער בסיכון. לדבריו, "הטיפול המידי מעבר לאיתור חייב לספק מענה פסיכולוגי מהיר, במטרה למנוע הגברת סיכון או אף התפתחות אפשרית של חשיפה למחשבות אובדניות".
מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר ומנכ"ל קופת החולים מכבי, פרופ' יהושע (שוקי) שמר,
הסביר כי הדיכאון יהפוך בעתיד למחלה הנפוצה בעולם והבהיר כי "האבחון עלול להיות קשה ככל שהגיל צעיר יותר".
על פי נתונים שמסר שמר, "בנות מנסות להתאבד יותר והבנים, לעומתן, מצליחים יותר בהתאבדויות". שמר הוסיף כי "הדיווח התקשורתי על ההתאבדויות צריך להיות צנוע כדי למנוע את עידוד המעשה וגל התאבדויות בעקבות דיווחים".
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
1. neliron | 24 בנובמבר 2009 ב- 18:13
שי » חדשות » חברה
דעה: תפסיקו להוציא את הילדים מהבית
ישראל היא המדינה מספר 1 בהוצאת ילדים מביתם. למה? כי משרד הרווחה צריך למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים. אבסורד
רוני אלוני סדובניק | 6/11/2009 13:43
על פי הנתונים שפרסמה לאחרונה השדולה למען הילד בכנסת, עולה כי ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית. מסתבר כי 5% מהילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומחיק משפחתם, זאת לעומת 0.5% במדינות המערב.
תלמידים צילום: פלאש 90
נכון, ישנם מקרים בהם אין מנוס אלא להרחיק מיד את ההורים הפוגעים מהילדים, אבל מקרי קיצון אלו הם בודדים, ובמרבית המקרים ניתן היה לשקם את הילדים בתוך המשפחה ולתמוך בתא המשפחתי כולו, אם על ידי ליווי מקצועי, ואם על ידי תמיכה כלכלית וקהילתית.
סיפורם הטראגי של ילדי תימן ממחיש את הקלות ההיסטורית הבלתי נסבלת בה הממסד בישראל קורע זאטוטים מחיק משפחתם מתוך גישה פטרונית, מתנשאת, היודעת טוב יותר מהילדים או מאמהותיהם, מה טוב עבורם.
בשעה שרשויות רווחה במדינות המערב השכילו מזמן לבחון כל מקרה לגופו, תוך תובנה בסיסית כי המקום הטוב ביותר לכל ילד הוא בזרועות אימו, אצלנו עדיין נוהגת השיטה הקומוניסטית הבוחנת את כל המקרים באמת מידה זהה ותוך רמיסה ברגל גסה של כל ניסיון לגמישות ולאבחון פרטני יותר בין מקרה למקרה.
מכסות קבועות להוצאת ילדים מהבית
בישראל חיים כרגע 75,000 ילדים שהוצאו מביתם וחיים בכ-500 מוסדות של משרד הרווחה. מערכת מפלצתית זו לוגמת לקרבה כל שנה 5 מיליארד שקלים למימון השוטף של עובדי הפנימיות, אומנות ומוסדות שונים ומשונים, זאת בשעה שהיה ניתן להפנות לפחות חלק מהסכום לשיקום מקצועי של הילדים בחיק משפחתם.
תקציב אדיר זה המוגדר ומיועד במיוחד למימון הוצאת ילדים ושהייתם במוסדות, הינו סעיף מרכזי וקבוע בתקציב השנתי הכולל של משרד הרווחה. כלל ברזל הוא במשרד האוצר,
לפיו משרד ממשלתי שאינו עושה שימוש במלוא הסכום שאושר לו בשנה מסויימת, לא זו בלבד שלא יגדילו את תקציבו בשנה הבאה אלא אף יקצצו את אותם הסכומים שלא נעשה בהם שימוש.
מצב אבסורדי זה גורם לכך, שמשרד הרווחה הזקוק כל כך לכסף אינו יכול להרשות לעצמו להפחית את מספר הילדים המוצאים מביתם שכן עליו לעמוד במכסות קבועות המגיעות עד אלפי ילדים המוצאים בשיטתיות בכל שנה מביתם, וכשהמולך דורש את ליטרת הבשר, נרתמת כל המערכת כדי לספק את תאבונו.
מרחיקים את הילד במקום את הגורם הפוגעני
שופטי בתי המשפט לענייני משפחה או נוער מהווים למעשה רק חותמת גומי להמלצות של עובדי הרווחה ומאשרים כמעט כל בקשה להוצאת ילד מהבית המוגשת להם. גם עובדי הרווחה אינם אשמים בשיטה, ההנחיות והקריטריונים מונחתים על ראשם מלמעלה, וכידוע הסיבה לכל מדיניות נעוצה בסופו של יום בהיבט התקציבי.
ילדה צילום: חן גלילי
ישראל, כהרגלה, מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות, בהן כבר הוטמעה התובנה כי הדרך הבריאה ביותר לשיקום 99% מהילדים היא דווקא בתוך הבית פנימה, במסגרת שיקום כלל משפחתי. נכון, ישנם מקרים קיצוניים בהם טובת הילד מחייבת הרחקתו מבן משפחה פוגעני, ואולם מדוע לקרוע דווקא את הילד מהבית ולא להרחיק לתמיד את הגורם הפוגע?
נתונים סטטיסטים מלמדים אותנו שוב ושוב כי אחוז הילדים המוצאים מהבית מקרב שכבות העוני והנזקקות הכלכלית הוא גבוה בצורה משמעותית. האם לא הגיעה אם כן העת לשקם משפחות נזקקות אלו, לסייע להן לצאת ממעגל המצוקה וזאת בהפניית התקציב למימון הוצאת הילד מביתו, והקצאתו למשימה הרציונאלית יותר?
בשונה מממשלות עבר כושלות, נקרתה למשרד הרווחה שעת כושר גורלית, משום שבראשו עומד היום שר רווחה בעל נפש יתרה וחשיבה יצירתית, שר שדעתו נחשבת מאד בעיני ראש הממשלה, שר המשפטים ושר האוצר. טוב יעשו אלו ביחד, אם ינתקו אחת ולתמיד את הקשר המעוות בין גודל התקציב של משרד הרווחה ובין מכסת הילדים המוצאים מביתם. המדד להגדלת התקציבים לרווחה צריך להמדד רק על ידי הצלחות בשיקום ילדים בביתם, ולא על פי היקף הוצאתם מהבית.
הכותבת היא עורכת דין, מתמחה בהליכי חקיקה וממשל, פעילת זכויות אדם.
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
2. neliron | 24 בנובמבר 2009 ב- 18:14
י/מדיניצבא וביטחוןבארץבעולםחברהירוקיהדותברנז'הדעותהצג את כל הערוצים…לרכישת מנוי לעיתון מעריב חייגו 6200*
ראשי » חדשות » חברה
הערכה: 1 מכל 5 ילדים בת"א נמצא בסיכון
לרגל ציון יום הדיכאון השבוע טוען פסיכולוג עיריית ת"א כי 20% מהילדים והנוער בעיר נמצאים בסיכון. "צריך להגיע לנוער שלא אובחן", הסביר
nrg מעריב | 6/11/2009 12:46
האם אחד מכל חמישה ילדים ובני נוער בתל אביב נמצא בסיכון? מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיריית תל אביב, משה אלון, טוען כי 20% מהילדים והנוער בעיר נמצאים תחת סיכון נפשי. הדברים נטענו במסגרת היום הארצי המוקדש לדיכאון שצויין השבוע במרכז ללימודים אקדמיים ובמכון פסגות.
ילד בסיכון צילום ארכיון: sxc
לדברי אלון, 6.4% מהנוער בתל אביב, כ-800 תלמידים, מוגדרים כבעלי סיכון גבוה וחיים תחת צווי בתי המשפט. מתוך 62,500 תלמידים הלומדים במערכת החינוך בתל אביב, מעריך הפסיכולוג כי 60% מאלו שסובלים מדיכאון לא זוכים לטיפול.
"אני מקווה שהתוכנית הארצית למניעת אובדנות ולטיפול בדיכאון תאפשר חשיפת נתונים כוללים ותגיע גם אל נוער שלא אובחן בעבר כשרוי תחת סיכון", אמר אלון. לדבריו, הנתונים על הנוער בסיכון בעיר נמסרו על דעת כל גורמי הרווחה והפסיכולוגיה בתל אביב עימם התייעץ.
"האבחון קשה יותר ככל שהילד צעיר יותר"
פרופ' עמירם רביב, מהמרכז ללימודים אקדמיים, הגיב לדברים וטען כי מדובר בנתון מפתיע לרעה על נוער בסיכון. לדבריו, "הטיפול המידי מעבר לאיתור חייב לספק מענה פסיכולוגי מהיר, במטרה למנוע הגברת סיכון או אף התפתחות אפשרית של חשיפה למחשבות אובדניות".
מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר ומנכ"ל קופת החולים מכבי, פרופ' יהושע (שוקי) שמר,
הסביר כי הדיכאון יהפוך בעתיד למחלה הנפוצה בעולם והבהיר כי "האבחון עלול להיות קשה ככל שהגיל צעיר יותר".
על פי נתונים שמסר שמר, "בנות מנסות להתאבד יותר והבנים, לעומתן, מצליחים יותר בהתאבדויות". שמר הוסיף כי "הדיווח התקשורתי על ההתאבדויות צריך להיות צנוע כדי למנוע את עידוד המעשה וגל התאבדויות בעקבות דיווחים".
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
3. neliron | 9 בפברואר 2010 ב- 14:45
4. neliron | 9 בפברואר 2010 ב- 14:47
http://myfamilythoughts.wordpress.com/2010/02/09/zeakatem/
5. neliron | 15 במרץ 2010 ב- 19:50
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3861337,00.html
6. neliron | 15 במרץ 2010 ב- 19:52
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862571,00.html
7. neliron | 5 באפריל 2010 ב- 22:14
http://myfamilythoughts.wordpress.com/2010/04/05/emergancycenter/